שאלה:
ידועה הלכה שאין להכניס את עצמו לספק אמיתי של סכנה, כדי להציל את חברו אפי' מודאי סכנה. אמנם במלחמה כתב הצי"ץ אליעזר חלק יב סימן נז, וחלק יג' סימן ק' שאין את ההלכה האמורה, וצריך וחייב אדם להכניס את עצמו לספק סכנה, כדי להציל את חברו. שאלתי היא האם חייל כמו כן חייב למסור עצמו למיתה כדי להציל כמה מחבריו. כגון שח"ו זרקו רימון לתוך קבוצה, וע"י שישטתח על הרימון יציל כמה וכמה מחבריו, אפי' שיכול להציל עצמו, אבל ע"י כך יהרגו כמה וכמה מחבריו.
תשובה:
בודאי שאין חיוב למות כדי להציל מישהו אחר שהרי חייך קודמים, אלא שמצוה להכנס לספק סכנה כדי להציל את חברו מודאי סכנה, כאשר זה נעשה לפי הלכות מלחמה, שלא נוהג בהם הדין של "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", או הדין של "וחי בהם". וראה שם שאפילו הם בספק השקול, יש לו להכניס עצמו לספק סכנה כאשר הוא מציל את חברו מספק סכנה, ככל שיש בזה אינטרס להצלחת המלחמה, כיון שמטרתה העיקרית של המלחמה בכיבוש או בבטחון העם לאורך זמן, מצריך מסירות נפש זו. אבל אינו חייב למות כדי להציל את חברו, ראה שם בדבריו.
שנדע רק טוב.
ישר כח
לעצם השאלה שלי מצאתי שו"ת דברי יציב חלק חושן משפט סימן פא שכתב ואני אמרתי בזה לדון בדבר החדש דבכה"ג שמתנדבים והולכים למלחמה להציל את אחיהם שפיר עבדי, וקדוש יאמר להם. דהא דקיי"ל בב"מ ס"ב ע"א חייך קודמין, ושאין אדם רשאי לחבל בעצמו [ב"ק צ"א ע"ב], היינו דוקא בשביל הצלת נפש אחת אבל להצלת רבים שפיר יכול למסור עצמו ע"ש באורך
לא מדוייק, שם מדובר על לצאת למלחמה שזה להכניס עצמו לספק סכנה, לא מדובר על המקרה שהזכרת.
לענ"ד להדיא מדבר בזה שם (נכון שכותרת השאלה מדברת על ספק, אבל גוף השאלה, מובא גם אופנים שמוסר כצמו על הצלת רבים כמו פפוס ולוליינוס). מ"מ אין הכוונה שחייב למסור עצמו על הצלת רבחם, אלא שיכול למסור עצמו ומצוה יחשב לו, ולא אמרינן בזה חייך קודמים
השאר תגובה