צער בעלי חיים בדגים

שאלה:

השאלה שלי היא כזאת, הרבה פעמים יוצא שאנחנו לא בבית כמה ימים ואין מי שיאכיל את הדגים, אז מה הייתי מחפש שכן שיוכל להאכיל את הדגים פעם ביום לפחות.
והשאלה שלי האם בכלל צריך להקפיד בזה, כי דגים יכולים לחיות שבועיים בלי אוכל, ובכלל האם אני מחוייב לתת לדגים לאכול לפני שאני אוכל כמו עם בהמה, שנלמד מהפסוק "ונתת עשב בשדך לבהמתך, ואכלת ושבעת", ונלמד מכאן שיש להאכיל את הבהמה לפני האדם. והשאלה שלי האם הוא הדין בדגים.
עוד נקודה שראיתי לציין, ידוע שמגדלי עופות למשל פעם בשנה בערך עושים צום של כמה ימים לעופות לתועלת בריאותם, ואם כן האם גם בדגים אפשר לומר את זה? 

תשובה:

ככל שהם נזקקים לאוכל ורגילים לאוכל, גם אם יחיו בלי אוכל ודאי חובה להביא להם ולהקדים אותם. אין להרעיב אותם מתוך הנחה משוללת יסוד שזה מוסיף לבריאותם… זה נשמע אכזרי…

מקורות:

למעשה יש מחלוקת הפוסקים אם יש צער בעלי חיים בדגים:

בשו"ת 'שיח יצחק' (סימן שפז) פסק שמותר להסיר קשקשים מדגים חיים (שכן לא מצאנו איסור על כך), שלא כאווזים שנפסק להלכה שאסור להסיר את נוצותיהם בעודם חיים (רמ"א,  אה"ע סוף סי' ה), מפני שאין איסור 'צער בעלי חיים' בנוגע לדגים.

את הנחה זו הוא מוכיח ממה שפסק הרמ"א (יו"ד סי' יג, סעיף א) שאסור לאכול דגים חיים משום 'בל תשקצו', ולא משום איסור 'צער בעלי חיים' (ע"ש שהביא מדברי ה'יד יהודי', יו"ד סימן יג; אכן, כתב ה'פרי מגדים' שאיסור אבר מן החי בבהמה נובע מאיסור 'צער בעלי חיים').

אולם בשו"ת 'משנה הלכות' (ח"ו, סי' רטז) הקשה על דבריו שהרי אף ב'בן פקועה' (עובר בהמה שאמה נשחטה בעודו עובר) מותר לחתוך אבר ולאוכלו, למרות שיש לו מכך צער (יו"ד סימן יג, סעיף ב), וכמו כן מותר לחתוך אבר מבהמה מפרכסת אחר שחיטה, למרות שהיא מוגדרת כבהמה חיה לכל דבריה (ובוודאי מצטערת מכך). לאור הלכות אלו הסיק בשו"ת מנשה הלכות שהיסוד להיתר להוריד קשקשים מדגים חיים, הוא משום שהדברים נעשים לצורך אכילה.

כיון שיש איסור 'צער בעלי חיים' בנוגע לדגים – ולכל הפחות יש בכך ספק (ועי' בספר 'נפש כל חי', סימן ג, סעיף א, ובהגהה שם) – יש מקום לאסור את הדיג כשאין צורך בדגים, והם מושלכים לים או לנהר לאחר הדיג (לפעמים גורמת החכה לפציעת פה הדג, כך שהוא אינו אוכל ומת לאחר החזרתו לנהר).