שאלה:
שלום. ידוע מה שנחלקו הב"י והמבי"ט בעניין קדושת שביעית בפירות נכרים, שלדעת הב"י אין בהם קדושה וחייבים להפריש מהם תרו"מ, ואעפ"י דקיי"ל שאין קנין לנכרי בא"י, מ"מ כל זמן שהשדה ברשות הנכרי יש לו כח להפקיע.
וקשה לי, שעד כמה שטענת הב"י שכל זמן שהשדה ברשות הנכרי יש לו קנין ולכן אין בפירות קדו"ש, א"כ בדין גם שיהיו פטורים מתרו"מ, דכיון שגדלו בקרקע הנכרי אין בהם קדושה וממילא פטורים ממעשר.
תודה
תשובה:
הכוונה היא באופן שהמירוח נעשה על ידי ישראל, ראה הדברים מפורשים בהרחבה בדבריו בשו"ת אבקת רוכל סי' כג.
ואכן היתה טעות בענין זה לאחד מגופי הכשרות, וטוב שבאיזה שהוא שלב שמו לב לכך…
כידוע דעת הגרי"ש אלישיב ועוד, שלגבי ירקות שגדלים על מצע מנותק ניתן לעשות היתר מכירה [בצירוף זאת שהחממות עשויות להחשב כבית שנסתפק הירושלמי אם הגדל בו קדוש בקדושת שביעית]. והנה, בשמיטה קודמת עשו הסכם עם גוי, שמוכרים לו את כל החסה עם המותג, ומשווקים עבורו את הסחורה, מה עשה הגוי, חתם על החוזה ואז הודיע שהוא מעוניין לשווק בעצמו ואינו רוצה למכור להם אותה… הוא מכר במחיר גבוה יותר והם נשארו בלי אפשרות שיווק. בשמיטה זו, באו והתחכמו וחתמו עם הגוי, שהוא מגדל את החסה, אבל כל עבודת האיסוף והאריזה וכו', תהיה ברשותם. וכאן לא שמו לב שגמר המלאכה והמירוח היא ביד ישראל ונתחייבו בתרומות ומעשרות… וכך תחילת השיווק היתה טבל, ורק כעבור כמה שבועות שמו לב לתקלה..
בשורות טובות ויום מבורך.
יישר כח על המענה.
אולם עדיין קשה, שבסוגייא בגיטין מ"ז א' מפורש דלמ"ד יש קנין לגוי בא"י – אזי גם אם המירוח נעשה ביד ישראל פטור מתרו"מ, שנא' 'דגנך ולא דגן עכו"ם', וא"כ אם ס"ל להכס"מ שכ"ז שהקרקע ביד העכו"ם יש בכוחו להפקיע א"כ מ"ט הפירות חייבים בתרו"מ.
רמב"ם הלכות תרומות פרק א הלכה יא
פירות העכו"ם שגדלו בקרקע שקנה בא"י, אם נגמרה מלאכתם ביד עכו"ם ומרחן העכו"ם פטורין מכלום שנאמר דגנך ולא דגן עכו"ם, ואם לקחן ישראל אחר שנתלשו קודם שתגמר מלאכתן וגמרן ישראל חייבין בכל מן התורה, ומפריש תרומה גדולה ונותנה לכהן, ותרומת מעשר ומוכרה לכהן, ומעשר ראשון היא שלו מפני שהוא אומר ללוי במעשר ולכהן בתרומת מעשר אני באתי מכח איש שאין אתם יכולין ליטול ממנו כלום, ומפני מה אמרו לא יתן תרומת מעשר לכהן כתרומה גדולה לפי שנאמר בתרומת מעשר כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר טבל שאתה לוקח מישראל אתה מפריש ממנו תרומת מעשר ונותנה לכהן, אבל טבל שאתה לוקח מן העכו"ם אין אתה נותן לכהן התרומת מעשר שהפריש ממנו אלא מוכרה לכהן ולוקח דמיה.
אכן יש שסברו שבזמן הזה יש קנין לגוי להפקיע אפילו נגמרה מלאכתם ביד ישראל, וכפי שפסק בס' התרומות, ולכן כתב הברכי יוסף יו"ד שלא כג שלא לברך על הפרשה זו. וכן חשש לענין הברכה החזון איש מעשרות סי' ה.
השאר תגובה