שאלה:
שלום וברכה, בנוגע למה שנתפרסם שיש שמן חוחובה עם קדושת שביעית במרבית מוצרי הקוסמטיקה. ויש בזה חשש איסור שמור ונעבד. אלא שכאשר יש ספק אם החומרי גלם מהארץ אפשר לסמוך על ספק דרבנן לקולא. השאלה היא: א. האם ניתן לסמוך על הספק ולהשתמש, או שיש חיוב לברר אצל החברה אם משתמשים בחומרי גלם מהארץ. ב. במידה והחברה אומרת שהמידע חסוי. אך יש אפשרות לשלם 585 ש"ח לחברה שמספקת דוחות עם שמות הלקוחות של חברות, האם יש חיוב לשלם את הסכום הזה כדי להמנע מאיסור דרבנן. ג. במידה וביררתי וקיבלתי מידע, האם מוטל עליי לפרסם זאת לציבור כדי לפשוט להם את הספק דרבנן, או שאין ענין בזה.
נ.ב. הרקע לנידון התעורר מדברי המאמר בעלון שמצורף כאן קישורו: https://drive.google.com/file/d/1WMpATL_0yuMR2G_HZtEIjnyXSEGAtErE/view?usp=sharing
תשובה:
שלום וברכה
ראשית יישר כח על המאמר המרתק, לא הכרתי כלל את הנושא הזה שהוא כנראה חדש, אבל בכל מקרה נדמה לי שלא יצאת נגון עם המסקנה שהמאמר הזה מוביל אליו… הנושא של הספק הוא רק לגבי חשש איסור מסייע שאולי יש ברכישת דבר שנעבד בשביעית. והנה, מלבד מה שהביאו שם מדברי הגר"מ פיינשטיין שסבר שאין בזה מסייע, אמנם דיברו גם על הספק, אבל יש עוד צירופים שלא הביאו, למשל שיטת הש"ך בסי' קנא ס"ק ו שבמומר אין מסייע אלא רק לפני עיוור. כך שכיון שלמעשה העיקר לדינא שנעבד מותר בשביעית, ושעדיין אגב רוב השמן העולמי אינו מישראל, וגם אגב לא ברור לי מקום הגידול המדוייק, הם מדברים על הנגב, יכול להיות שזה במקומות שדנו בהם שהם מסופקים אפ יש בהם קדושת שביעית, לפחות הערבה הצפונית שלדעת בד"ץ העדה החרדית היא חו"ל, ואולי אפילו הערבה הדרומית. כך שלמעשה אין לחשוש.
לגבי הדיון שהעלו שם מהירושלמי לגבי סיכה במקום מבוזה, ברור שדברי הירושלמי אמורים בשמן הראוי למאל, ולא בשמן שכל תכליתו יעודו וגידולו הוא כדי להשתמש בו באמבטיה.
שוב תודה ויום טוב.
יש לדייק הנתונים:
א. מקום הגידול העיקרי כ20,000 דונם זה בקיבוץ חצרים – משמאל לבאר שבע, שזה לכו"ע בגבולות הארץ.
ב. השואל יצא בהנחה שאין מסתמכים על הש"ך הנ"ל, מאחר ובמשנה ברורה לא פסק כמוהו (עי' משנ"ב שמ"ז ז').
ג. עדיין לא מבואר מענה לעיקר השאלה, עד כמה יש חיוב לברר ספק דרבנן, ואם יש חיוב למי שיודע את האמת לגלות אותה לאחרים המסתפקים. נודה מאד
לתשובה על נקודה זו. יישר כח גדול.
בודאי מצרפים את דעת הש"ך הזו ונותנים לה משקל בכל צירוף ספק אחר, ראה שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' כא ח"ה סי' כו וח"ט סי' קנט.
בס' שלחן גבוה כלל ספק ספקא דרבנן אות צג הביא שבספק דרבנן לא החמירו אפילו איכא לברורי, ובודאי הדין כאן שהבירור קשה מאוד ומן הסתם זה לא בכלל איכא לברורי. הטלפנית במשרדי החברה לא תדע לענות על שאלה כזו… אינני יודע אם מנהל החברה יוכל לענות… מה גם שהספק אינו רק מקור השמן, אלא גם זמן הפקתו.
יש כיום חברה שנקראת dunsguide.co.il, שיש אצלם דוחות מפורטים על כל חברה מי הלקוחות שלה וכו', אלא שהם דורשים 585 כתשלום. כך שניתן בהוצאה כספית לקבל מידע מדוייק אודות חברת 'חוחובה דסרט' שהיא משווקת את מוצרי החוחובה של 3 מגדלי החוחובה הגדולים בישראל. ומאחר וניתן לקבל את רשימת היצרנים בארץ ובחו"ל שרוכשים מהם את החוחובה, כולל תאריכי הרכישה, נוכל לשער די בקירוב מתי אותו יצרן השתמש בחומרי גלם הללו למוצרים שלו.
אלא שלפי המקורות שהבאתם, אין חיוב לעשות זאת.
ב. הנקודה אחרונה עדיין לא מוצתה, האם מי שיודע מחוייב מדין אפרושי מאיסורא ליידע את המסופק. ונפק"מ בנוגע לרשימה של 5 חברות ידועות, שאמר לי אחד המגדלים של חוחובה שהם לקוחות שלו, אם אני חייב ליידע את הציבור. אשמח אם יש לכם ידיעה בענין.
אני כלל לא בטוח שזה יעזור, העולם היום עובד בשיטות סיבוביות מאוד. כלומר, בהערכה אני אומר שהשמן הזה עובר חמש ידים עד שהוא נכנס לך לשמפו. הפקת השמן חד משמעי לא תעשה על ידי יצרן השמפו, ומן הסתם לא על ידי המגדלים, ובהחלט סביר שגם לא לוקחים שמן גומי ומכניסים לשמפו, אלא הוא מופק בצירוף חומרים אחרים לחומר גלם שאותו משווקים ליצרנית השמפו וכו'… מערכות הכשרות היום כדי לפקח על סוכריה עושים סיבובים בכל העולם…. גם בלי זה תאריך הרכישה לא יעזור, כי גם אם קנו אתמול יכול להיות שהשמן המרכיב את השמפו שבידך הופך כבר לפני חמש שנים, ומה שקנו אתמול, יכנס לשמפו בעוד שנתיים שלוש…
כך גם לגבי פירסום, אפשר לחשוב שאתה יכול לתלות מודעות בבתי הכנסת.. איך ניתן לפרסם? ולומר אני אפרסם קצת ומה שיועיל יועיל זה ודאי לא חובתך.
כל זאת מלבד מה שציינו שאין כל חובה בכל הענין.
המגדלים הגדולים בארץ, בקיבוץ חצרים. הקימו ב2017 מפעל, שמזקק את השמן ומכין אותו להכנסה קומפלט למוצר. אפשר להזמין מהם את השמן עם או בלי צבע, כנוזל או כשעווה. כך שבמקרה הנוכחי, אחרי שביררתי הדברים היטב, מדובר במציאות הרבה יותר פשוטה מסוכריה. יצרני הקוסמטיקה רוכשים את השמן חוחובה מעובד בדיוק כפי צרכיהם מהמפעל הקיים בקיבוץ חצרים, ומערבים אותו כמו שהוא במוצריהם.
אבל הנקודה השניה שהעליתם, שאי אפשר לדעת לפי שעת רכישה מתי נתערב במוצר, זה אכן לא ניתן לבירור.
תודה על המידע המעניין.
הביאו במאמר הנ"ל 3 פוסקים גדולים אג"מ, (ובהערה הרב אוירבך והאור לציון) שסוברים שאין איסור וגדול אחד שיש)
באיסור דרבנן בדבר שהציבור אינו יכול להיזהר בו אומרים "עדיף שיהיו שוגגים ולא מזידים".
נראה לי שאסור לפרסם דברים כאלה(בהנחה שיש פה איסור דרבנן) כי אף אחד לא יזהר ואתה רק מכשיל אותם.
למעשה התרנו אז בעצם מה הבעיה?
יש לציין שההיתר הוא דוקא במקרים שלא ידוע מקור חומר הגלם, שאז אומרים ספק דרבנן לקולא, אבל כאשר ידוע בוודאות שמגיע מגידולי הארץ, ובפרט בשמן חוחובה כמות שהוא (שיש משתמשים בו כי מועיל לחיזוק צמיחת השיער), בזה בוודאי שאסור להזמין את השמן מהמגדל בארץ שהשמן שלו קדוש, ויש בזה איסור סחורה שמור ונעבד. וצריך להזמין מחו"ל. (היום זה לא סיפור להזמין מוצרים מחו"ל).
ויש להדגיש שוב, שהאגרות משה והגרש"ז שראו בסומכים על היתר המכירה כמי שעושה על פי הוראה, זהו דוקא בתקופה הקדומה. אבל בימינו השתנה הדבר, כמו שמובא בספר שולחן שלמה שביעית עמוד רפו, שבסוף ימיו אמר שהמכירה היא 'ליצנות ממש'. והסיבה לכך, שאמנם מבחינה הלכתית יש מקום בדוחק למכירה, אבל מבחינה מציאותית יש חקלאים שאין להם גמירות דעת לקנין, ומתייחסים למכירה כמו 'מזוזה' שתתיר להם לעבוד כרגיל. [הרבנות הראשית שולחת לפני השמיטה מכתב אזהרה לחקלאים שמי שלא יחתום יעמידו פקחים שימנעו ממנו לשווק את הסחורה שלו, ואין להם ברירה].
ויעויין בספר וישמע משה עמוד רצה, שהביא גם כן חילוק מעין זה, שיבול של חקלאי ירא שמים שחותם ברצינות על היתר מכירה, הכלים שנשתמשו בהם בגידולים שלו אין צריכים הגעלה, מה שאין כן מי שלא כך, גידוליו אסורים באיסור ספיחין, והכלים צריכים הגעלה.
יש להוסיף, כי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א הורה שמצוה לפרסם הדבר, משום שההיתר מבוסס על ספק דרבנן לקולא, וספק דרבנן לקולא מועיל דוקא למי שמודע לכך שיש כאן ספק, ולא למי שחושב שאין כלל בעיה. כמובא בקובץ שיעורים ח"ב סימן מה אות טז בשם הגר"ש שקאפ, שכמו בביטול ברוב מבואר בפוסקים שלא חל הביטול אלא אחר שנודעה התערובת. כך גם בהיתר הספיקות.
נכון.
תמוה בעיני, עד כמה שכל החשש הוא רק מסייע ולא איסור עצמי כמו ספיחין.
השאר תגובה