שאלה:
שלום לרבנים
האם מותר לטפל/לגדל ירקות כרגיל בשמיטה בעציץ הנמצא מתחת לשימשיה/בד יוטה בחצר שהעציץ נמצא בתוך אדנית מעץ על גלגלים(מנותק מהקרקע לגמרי) ואם לא מה הדין אם יש תקרה מבטון מלמעלה ללא מחיצות בצדדים
תשובה:
ככל שאין ריצוף למטה, הוא יונק מהאדמה [כשהעציץ עצמו נקוב או שענפיו יוצאים מעבר לקו העציץ] גם אם הוא מנותק ומונח באויר כמבואר בגיטין ז ב. אבל עציץ שאינו נקוב [וגם ענפיו בתוך אוירו ומנותקים מהקרקע], ויש בו גג מותר לזרוע בו לכתחילה בשמיטה והסתפקו אחרונים אם צריך גם מחיצות עשרה טפחים, והדעת נוטה להקל בזה [חזון איש דלהלן].
גג זמני שנעשה לצרכם ועתידים להסירו, אינו מועיל כלום.
מקורות:
הירושלמי ערלה פרק א הלכה ב מסתפק אם דיני שמיטה חלים על דבר שגדל תחת גג, ולמעשה, אף שבפאת השלחן סי' כ סעי' נב כתב להל בזמן הזה ששמיטה דרבנן וככל ספק דרבנן שהולכים בו לקולא, החמיר בכך החזון איש סי' כב, ועל פי טעמו הידוע שספק שהיה ידוע גם בזמן שהשמיטה היתה דאורייתא והוכרע להחמיר מחמת כן, לא הולכים בו להקל מחמת שעתה השמיטה דרבנן.
על גג זמני שנעשה לצורך זה, ראה כרם ציון הר צבי סי' טו שמיקל, ולעומתו בחזון איש הנ"ל שמחמיר.
אינני מבין את כבודו, פסקי החזו"א האלה הם כמעט דעת יחיד באחרונים, וכבר כתב הגאון רבי צבי פסח פראנק, שכיוון שלמדנו מהפסוק שצריך "שדה" דווקא שהוא בגלוי, אפילו אם יהיה אוהל עראי לפי שעה מתוח על פני השדה, מותר לזרוע תחתיו, כי בטל שם "שדה" ממנה, שהרי היא מקורה ואינה גלויה!
והגרש"ז אויירבאך כתב במנחת שלמה (חלק ג' סימן קנח אות ז) שאילו הייתה השביעית בזממנו מהתורה, היה חושש קצת להתיר לרבים לזרוע לכתחילה בחממות של זמננו, אחר שכן הוא ממש דרך הזורעים, אך כיוון שהשביעית בזמן הזה רק דרבנן, נכון לקבוע להקל בזה, אפילו בעבודות המפורשות לאיסור בתורה.
כל זה ועוד הרבה מובא בשות יביע אומר חלק ט יור"ד סימן לא.
למחלוקת ציינו גם אנחנו, אינני למה אתה קורא דעת יחיד עד כמה שלא כל כך הרבה עסקו בשאלה זו, והחזון איש התקבל מאוד כפוסק מכריע בדיני שביעית, הוא בעצם יסד אפשר לומר בארץ את ההקפדה על הלכות אלו, עבר בישובים והדריך ופיקח בעצמו למי שמכיר את ההיסטוריה של ההתיישבות הדתית בארץ, בענין נתיבה – יד בנימין, חפץ חיים קוממיות ועוד והם נהגו בכל על פיו.
ספציפית אגב לגבי חממות זה ויכוח גדול, הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ טענו שאין לזה דין בית כיון שזה מקום הגידול הטבעי המיועד להם [יש שחילקו בין חממות שמועילות לגידול לאלו שרק מונעות חרקים והתועלת שלהם היא הכתית בעוד שבגידול זה פוגע.
בכל זאת, נפסק להלכה שהשמיטה בימנו דרבנן וכך נוקטים להלכה, ולכן כיוון שיש פסוק מפורש "שדך לא תזרע" (דווקא שדה תחת כיפת השמיים) ופסוק אחר אומר "ושבתה הארץ שבת לה" (משמע שצריך לשבות בכל הארץ גם באדמה מקורה), הרי ספק דרבנן לקולא…
ובכלל, הרי החזו"א מחמיר ורבים מנגד מתירים, והרי הכלל הוא אחרי רבים להטות.
גם החזון איש דיבר לאחר שבזמנינו השמיטה דרבנן, והסברתי למה כאן לא הולכים לקולא, חידושו הידוע וכו' וכנ"ל, הכלל אחרי רבים להטות אינו רלוונטי כיון שהחזון איש בענין זה היה ונשאר מרא דשמעתתא ופסקיו התקבלו בענין זה בכל מקום, ואינני יודע מי זה ה"רבים מקילים"…
כאן, אין לי מה להוסיף לדיון, אני מודה.
השאר תגובה