שאלה:
שלום רב,
נתבקשתי לשאול,
לגבי ביאור הגר"א למשלי פ' ח פס' יח
כתוב, עֹשֶׁר-וְכָבוֹד אִתִּי; הוֹן עָתֵק, וּצְדָקָה.
וכותב הגר"א, למי שלומד לשמה ואינו נוטל העושר והכבוד בעולם הזה, הוא איתי, כלומר זה העושר וזה הכבוד צפון לעולם הבא איתי.
עד כאן דברו.
שאלה: על אינו נוטל, באיזה אופן אינו נוטל?
האם הכוונה שאינו נוטל ממה שאינו מגיע לו?
או האם הכוונה שאפילו כשמגיע לו ואינו נוטל?
האם זה דווקא כשהוא לוקח את הכבוד במעשה?
או אפילו אם זה ממילא כבוד שנתנו לו, האם צריך לדחות את הכבוד?
תשובה:
הכוונה היא כללית יותר, שמי שעוסק בחיי רוח, לימוד תורה לשמה ועבודת ה', ולא רודף אחרי הון ואחרי כבוד, יקבל את כל שכרו בעולם הבא. אבל אין הכוונה שאם מישהו חייב לך כסף אתה אמור למחול לו, אדם חי בעולם הזה וצריך את אמצעי הקיום. אלא שישים מגמתו חשקו ועיקר עיסוקו בלימוד תורה לשמה.
