שאלה:
שלום,
חבר שאל אותי מה הטעם של שמיטת כספים, מדוע כביכול התורה "לא חסה" על ממונו של אדם שמלווה לאדם אחר ( זוהי רק צורת ניסוח השאלה, לא מתכוונים חלילה שהתורה לא חסה אלא להבין את הטעם) , אני אתן דוגמא: אדם אסף כסף לחתונת בתו, הגיע אליו חבר מספר חודשים לפני החתונה , וביקש להלוות סכום כסף עבורו כי נמצא במצוקה כלכלית ( וכי ימוך אחיך) , לקראת עת החתונה החוב לא הוחזר , ועוד דוגמאות דומות… כמובן שלא מדברים על חובות שמועד פרעונן לאחר השביעית שאז הם לא נשמטים. אנחנו מנסים להבין את הצד של הלווה, כי וודאי מנגד יש חובה לעזור לאחיך שלא יפול, ולעזור לאביון ועוד טעמים רבים וחשובים . תודה רבה
תשובה:
בספר החינוך מבואר שיש שלושה טעמים "חינוכיים" למצוה זו: 1. שאדם יפנים את התכונה של נדיבות לב, אין דבר שיותר פועל בנפש מכך שהוא ממש מוותר משלו לחברו. 2. שנפנים את מידת הבטחון, הנה נתנו לשני את הכסף ולא נקבלו בחזרה ובורא עולם ישלים לנו את החסר. 3. שלא נקנא בזולת ולא נחמוד משלו לנו.
אז נכון, לא תמיד זה קל, אבל אדרבה, זה הרי ענין בטחון, להאמין שמי שמקיים מצוה זו לא יפסיד מכך שום דבר…
מקורות:
ספר החינוך פרשת ראה מצוה תעז
כבר כתבתי בכסף תלוה במצות שביעית עשה רביעי בסימן ס"ט [מצוה פ"ד] מה שידעתי בשורש המצוה, ושמטת כספים גם כן אחר אותו הטעם נמשך, ללמד נפשנו במדות המעולות מדת הנדיבות ועין טוב, ונקבע בלבבנו הבטחון הגדול בשם ברוך הוא, ואז תכשר נפשנו לקבל טוב מאת אדון הכל כלול הברכה והרחמים. וגם נמצא מזה גדר חזק ומחיצה של ברזל להתרחק מאד מן הגזל ומן החמדה בכל אשר לרענו, כי נשא קל וחומר בנפשנו לאמר, אפילו הלויתיו ממוני והגיע שנת השמטה אמרה תורה להשמיט בידו המלוה, שלא לגזול ושלא לחמוס משלו לא כל שכן שראוי לי להתרחק עד הקצה האחרון.
