מדוע ראש חודש יומים? מה המשמעות של היום הראשון של ראש חודש?

שאלה:

אף פעם לא הבנתי את מעמדו של יום א' דר"ח. מצד א' הרי כיום ברור כשמש בצהריים שהיום זה עדיין ל סיון. תמוז עוד לא התחיל. אז מדוע חוגגים היום?

תשובה:

שלום וברכה

כידוע, בזמן שבית המקדש היה קיים היו מקדשים את החודש על פי הראייה. כלומר, כשהיו באים עדים המעידים שראו את חידוש הלבנה – מה שנקרא מולד, היו קובעים את אותו היום לראש חודש. הזכות לקבוע את החודשים מסורה לישראל, ולכן אומרים בחגים "מקדש ישראל והזמנים" וכפי שדרשו חכמים: קדשינהו לישראל דקדשינהו לזמנים. כלומר הקב"ה בחר בנו לקדש את החודשים ולקובעם. הגמרא אומרת בזה דבר מפליא, שיש לענין קידוש החודש השפעה טבעית על העולם ולא רק על קביעת זמני החגים. למשל, קטנה פחות מגיל שלוש שנבעלה, בתוליה חוזרים וצומחים שנית, ואם נבעלה ביום שבו נעשית בת שלוש, אם יעברו את החודש והיא עדיין קטנה, יחזרו הבתולים, אבל אם יקדשו את החודש ומתברר שהיא כבר בת שלוש, לא יחזרו!

לאחר החורבן שבטלו הסנהדרין, תיקן הלל [לא הלל הזקן אלא הלל מאמוראי ארץ ישראל – דור חמישי לאמוראי ארץ ישראל שזה היה הרבה שנים לאחר הלל הזקן] לוח שנה קבוע, שמסנכרן את קביעת מועדי ישראל בעונה הרצויה [פסח באביב וכו'] ומשלב את מעגל השנתי של השמש עם המעגל השנתי של הלבנה. לצורך כך הוא קבע מולד ממוצע, לא מדוייק כמו בימי חז"ל שהיו מעידים עליו, וסביבו ראש החודש. כך נקבע, שבכל שנה למעט החודשים חשון תמיד יש מלא וחסר באופן קבוע בשיטת הריצרץ, אחד כן אחד לא… כך אלול תמיד יהיה חסר ותשרי תמיד מלא ועוד. כמו כן נקבעה מחזוריות של 19 שנים מתי יש שנה מעוברת – שני אדרים.

הסיבה והמקור לשני ימי ראש חודש, היא משום שכאמור, החישוב של הלוח הוא ממוצע וראש החודש אכן יכול היה להית באחד משני ימים אלו, ולכן נקבע מדרבנן לנהוג בשניהם קודש. הסיבה שזה נקרא ל' וא' ולא א' וב' היא מחמת הסיבה הנ"ל, במקור של הדברים אם היום השני היה נקבע לראש חודש, היום הראשון היה סתם יום חול, סופו של החודש הקודם.

מקורות:

עי' ברמב"ם הלכות קידושי החודש, ושם מפו' כל דרכי החשבון והמנין וימי הלבנה והחמה. ובפרק ה' ביאר סדר קביעת קידוש החודש. וכ"כ: הלכה א] כל מה שאמרנו מקביעות ראש חדש על הראיה ועיבור השנה מפני הזמן או מפני הצורך. אין עושין אותו אלא סנהדרין שבארץ ישראל או בית דין הסמוכים בארץ ישראל שנתנו להן הסנהדרין רשות. שכך נאמר למשה ולאהרן החדש הזה לכם ראש חדשים ומפי השמועה למדו איש מאיש ממשה רבינו שכך הוא פירוש הדבר עדות זו תהיה מסורה לכם וכל העומד אחריכם במקומכם. אבל בזמן שאין שם סנהדרין בארץ ישראל אין קובעין חדשים ואין מעברין שנים אלא בחשבון זה שאנו מחשבין בו היום. הלכה ב] ודבר זה הלכה למשה מסיני הוא. שבזמן שיש סנהדרין קובעין על פי הראיה ובזמן שאין שם סנהדרין קובעין על פי החשבון הזה שאנו מחשבין בו היום ואין נזקקין לראיה. אלא פעמים שיהיה יום שקובעין בו בחשבון זה הוא יום הראייה או קודם לו ביום או אחריו ביום. וזה שיהיה לאחר הראייה ביום פלא הוא ובארצות שהן למערב ארץ ישראל. הלכה ג] ומאימתי התחילו כל ישראל לחשב בחשבון זה. מסוף חכמי הגמרא בעת שחרבה ארץ ישראל ולא נשאר שם בית דין קבוע. אבל בימי חכמי משנה וכן בימי חכמי הגמרא עד ימי אביי ורבא על קביעת ארץ ישראל היו סומכין. הלכה ד] כשהיתה סנהדרין קיימת והיו קובעין על הראייה. היו בני ארץ ישראל וכל המקומות שמגיעין אליהן שלוחי תשרי עושין ימים טובים יום אחד בלבד. ושאר המקומות הרחוקות שאין שלוחי תשרי מגיעין אליהם היו עושים שני ימים מספק לפי שלא היו יודעין יום שקבעו בו בני ארץ ישראל את החדש. הלכה ה] בזמן הזה שאין שם סנהדרין ובית דין של ארץ ישראל קובעין על חשבון זה. היה מן הדין שיהיו בכל המקומות עושין יום טוב אחד בלבד אפילו המקומות הרחוקות שבחוצה לארץ כמו בני ארץ ישראל. שהכל על חשבון אחד סומכין וקובעין. אבל תקנת חכמים הוא שיזהרו במנהג אבותיהם שבידיהם. הלכה יג] זה שאנו מחשבין בזמן הזה כל אחד ואחד בעירו ואומרין שראש חדש יום פלוני ויום טוב ביום פלוני. לא בחשבון שלנו אנו קובעין ולא עליו אנו סומכין. שאין מעברין שנים וקובעין חדשים בחוצה לארץ. ואין אנו סומכין אלא על חשבון בני ארץ ישראל וקביעתם. וזה שאנו מחשבין לגלות הדבר בלבד הוא. כיון שאנו יודעין שעל חשבון זה הן סומכין אנו מחשבין לידע יום שקבעו בו בני ארץ ישראל אי זה יום הוא. וקביעת בני ארץ ישראל אותו הוא שיהיה ראש חדש או יום טוב. לא מפני חשבון שאנו מחשבין