שאלה:
שתי שאלות אם אפשר…
יש סכום גדול שאולי של מעשרות שהסתפקנו אם הפרשנו עליו כבר או לא, והנטיה של אשתי [שאחראית על רישום המעשרות] שהופרש אך ממש לא בטוחה. וראיתי בספר באורח צדקה שכתב בכה"ג שיש ספק במעשר כספים ניתן לעשות התרת נדרים על הסכום המסופק [וכן הביא מהגרי"י פישר] וכן נראה בכתר ראש שמעיקר הדין בספק מעשר כספים ניתן להקל [רק כתוב שם שלמעשה הפסיד בגלל זה כסף במקום אחר]
האם שעושים את ההתרת נדרים, צריך לפרט את הסכום שאותו מתירים או מספיק להגיד למתירים שיש סכום שאני מסופק ואני מבקש להתיר כנגד הסכום [בלי לפרט הסכום] אשמח למקורות
ב. יש הלכה שקטן שננעל בחדר מותר לחלל שבת כי יש חשש שמא מהפחד ימות. מה הדין באופן שלפי ההכרות עם המצב ועם הקטן יודעים שאין סיכוי שימות מהפחד. האם הולכים בזה אחרי אומדנא שלנו. או אחרי שחז"ל אמרו ממילא מותר תמיד לחלל שבת גם על פניו נראה לנו שלא תבוא מזה סכנה.
והאם לפ"ז ניתן לדמות פחד לפחד. למשל היה מעשה בבית שנר מסויים שדלק בשבת נפל עליו כמה חתיכות גפרור ונהיה כעין מדורה גדולה. אך בופן שאין סכנה אמיתית אבל הקטנים בבית צרחו והיו ממש בפאניקה הם זה מתיר לכבות?
[ומענין לענין באותו ענין, האם מותר לכבות ע"י ששמים סיר מעל, וממלאים אותו מים עד קרוב לגדותיו, וזה שופכים לתוך הסיר מים והסיר מתמלא וממילא המים גולשים ומכבים. והשאלה האם מוגדר גרמא או כח ראשון? וכן האם מותר מצד שלא פסיק רישא, היינו לא תמיד המים הגולשים מכבים? ולערוך גם בניחא ליה מותר וכאן זה כיבוי שאצל"ג ובמקום דחק גדול כגון שיש חשש שהאש תתפשט וכד'. האם גם הנמכת גובה הלבות זה איסור כיבוי או רק כיבוי מוחלט?]
תשובה:
שלום וברכה
1. אין צורך לפרט את הסכום כי זה לא רלוונטי לנימוקי ההתרה.
2. כשחז"ל חששו ממשהו אין משמעות לדעתנו. אבל כאשר הקטנים בחוץ ויש אש, מה משנה שהם צועקים, הרי אתה יכול פשוט לקחת אותם מחוץ לבית שם לא יפחדו על נפשם. הכיבוי הזה נראה לי כח ראשון ממש שהרי כאשר זה מלא ואתה ממשיך לשפוך זה נשפך החוצה, אבל יש עצה למלא שקיות מים מסביב שכאשר האש תגיע ותמיס את השקיות המים יכבו את האש.
