שאלה:
שלום וברכה לכבוד הרב!
אין כוונתי בכותרת לחלומות שהם חזיון לילה אלא לחלומות של שווא, שלעתים משאירים רושם על האדם לזמן מסוים לפחות, למשל בבחינת: "והיה כאשר יחלם הרעב והנה אוכל והקיץ וריקה נפשו", מעלים זכרונות ורגשות ולעתים מעלים עצב חסר תועלת ולעתים מעוררים ומחזקים את האדם להשתנות. האם יש מקום לראות בהם השגחה פרטית, כלומר כזו שקשורה להנהגה משמים כלפי אותו אדם? או שהם בבחינה כללית תלויי מזל, בהסתברות מסוימת בהתאם למצבו הנפשי ולמאורעות האחרונים המוח מפיק חלום שהשאיר רושם. האם נודעו לחלומות משמעות מיוחדת? המון תודה!
תשובה:
שלום וברכה
השאלה שלך היא שאלה כללית ולא נוגעת דוקא לחלומות, האם בעצם כל צער שאדם חווה או שמחה זה בהשגחה פרטית או לא. וידועים דברי חז"ל שאין אדם נוקף אצבעו למטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה! כלומר כל מאורע הכי קטן ושולי שקורה לאדם כולו בהשגחה פרטית. אבל זה עוד לא אומר שיש משמעות לחלום בתור בשורה מסויימת, כלומר התוכן שלו אינו בהכרח מנבא משהו, אבל החוויה האישית שהוא מותיר היא בהחלט בהשגחה פרטית גמורה גם אם הוא חלום שוא. לא גרע מכל צער אחר שעשוי לפקוד את האדם, כמו מכה באצבע או טירחה מסויימת שצריך לטרוח וכו'.
אני מקווה שהבנתי את שאלת וסייעתי, אם לא, תפרט יותר.
הקושי שבשאר חוויות הוא שלעתים אדם יכול לתלות את הסיבה (הקרובה) בהתנהגות של איוולת או כמו שלמדנו שהמכניס עצמו לסכנה גורם לקטרוג והזכרת עוונותיו, וגם אם הדבר מסובב בעיקרו מההנהגה כלפיו קשה לרדת לסוף העניין. בנוסף אני מבין שהשגחה היא דבר בעל מידה – יש אדם המושגח יותר ויש המושגח פחות(לטוב ולרע) בהתאם לקדושתו קדושת סביבתו ואולי טהרת ליבו(כמו שראינו שרוח קדושה ניתנת לכימות: "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי", "אשפוך את רוחי על כל בשר"), תהיתי אם לחלום יש משמעות מיוחדת בעניין זה, נוכחנו שיש לו מעמד מיוחד בהקשר של העברת מסר אישי לחולם, ובנוסף הוא איננו בשליטת האדם כך שאין מקום למצוא את הגורם מלבד לתלות את העניין ב'מזל', או בהשגחה כלפי האדם כאמור.
כאמור אמרו חז"ל אין אדם נוקף אצבעו למטה אא"כ מכריזים עליו מלמעלה, אין מקרה בעולם ולא צריך למצוא את הגורם בסיבה קרובה, איננו יודעים חשבונות שמים. נכון שההשגחה יותר גלויה במי שמרומם וקדוש, אבל היא קיימת בדקדוק על כל יהודי בכל מעשיו,כך עכ"פ דעת רוב רובם של גדולי הדורות. לגבי אומות העולם ושאר החי הדומם והצומח, ההשגחה אכן כללית על כללות המין, ולא ספציפית על כל אדם בהתאם למעשיו ותפקידו.
למה כבוד הרב מתכוון ב: "אין צריך למצוא את הגורם בסיבה קרובה"? הרי פעמים שידיעת הסיבה מועילה לאדם לתקן את דרכיו. כמו שנהוג לומר מטעויות לומדים. האם דעת גדולי הדורות לא כך? גם אם צריך לראות בזה השגחה, יהי כן, ואם אדם עישן סיגריות כל ימיו ובאו עליו חלאים ר"ל, בהשגחה באו עליו, וערום ראה רעה ונסתר. ואני יודע שכמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמרא סייעיה ולא לאדם דרכו ועצת הקב"ה היא תקום אבל לכאורה לא כל אדם זוכה לכך ובהדי כבשי רחמנא למה לי ומה שאני יכול לתקן על מנת לפלס את דרכי עלי לעשות לכאורה. תודה!
ברור שכאשר אדם פוגע בגופו כמו בעישון סיגריות נקל להבין שהוא אכן מביא על עצמו מחלות, אבל אנחנו מדברים כאן על משהו שאינו בא כתוצאה ממעשה שאסור לעשותו, ושהזיקו ניכר וידוע, לכן אדרבה, האמונה אומרת שאין לתלות את הנזק במעשה של האדם "אם לא הייתי הולך שם זה לא היה קורה", "אם לא הייתי מתקשר אליו לא היה לי את הצער" וכו', אלא בעוונות, או בצורך בכפרה. וזו כוונתי שכאשר אדם נוקף אצבעו בשולחן, לא יאמר שהמסר הוא מעכשיו ללכת תמיד עם הידים בכיסים וכך הם לא יפגעו… גם לא לכעוס על מי שהניח כאן את השולחן… אלא להבין שהכל חשבונות שמים.
השאר תגובה