הכנת קפה בשבת

שלום וברכה לכולם,
הדבר פשוט וברור שמותר בשבת להכין קפה שחור אפילו על ידי עירוי ישירות מהמיחם לכלי שני שבו נמצאת אבקת הקפה!
החומרה של לערות מכלי שני אל כלי שלישי שבו נמצאת אבקת הקפה השחור כדאית מאוד לא בגלל החשש של שיח בשערי תשובה (שהקפה מיד הופך ללח עם השפיכה הראשונית – חומרה שבני ספרד לא קיבלו להלכה, אלא לכל היותר מהיות טוב לרווחא דמילתא ולא יותר), אלא כדאי להנהיג בבית שקפה מכינים בשבת ע"י שמוזג כוס מים מהמיחם, ואז מערה את המים שבכוס לכוס אחרת בה נמצא הקפה, וזאת כיוון שלעיתים מכינים קפה נמס עם טעמים – מוקה וכד' ואז אם יערו ישירות מהמיחם לכלי שני בו הקפה נמצא – עוברים על חשש בישול מהתורה כיוון שבקפה נמס מוקה וחביריו יש חשש של רכיבים שלא עברו בישול.
אבל לא נוכל לאסור לבני ספרד להכין קפה שחור בשבת אפילו בעירוי ישיר מהמיחם לכלי שני, כך פסק הרב עובדיה שהרוב המכריע והבולט מבני ספרד כיום הולכים לאור פסיקותיו.

ראשית אני מתנצל מעומק הלב, אין כוונתי להרע חלילה, אני רגיש מאוד לעיקר הדין ולחומרות בנפרד (אגב אני אישית שנים רבות מחמיר שלא לערות ישירות מהמיחם) אלא שיודע אני כמה בעלי תשובה טריים קוראים את התשובות וחשוב לי שיבינו את ההבדל בין עיקר הדין לחומרות (ואכן היטבתם לציין שהגר"ע מקל אפילו בכלי שני, אלא שבתגובות נכתב "ודאי אין לעשות זאת בשבת לכתחילה" ומניסוח זה עולה שמה שרוב בני ספרד מתירים לכתחילה מעיקר הדין, אצלכם ההיתר הופך לדיעבד גם לבני ספרד וזו הנקודה שהפריעה לי בכנות)

לגבי הילקוט יוסף, אכן כדבריכם, אבל חזון עובדיה חשיב כמשנה בתרא בנושא ושם אין כל צד להחמיר, אפילו לא צד קל.

ושוב אציין את הידוע לכבוד מעלתכם, אני מעריך אתכם מאוד ומוקיר את פועלכם, ואם לא הייתי חש כלפיכם אהדה רבה, לא בטוח שהייתי טורח להאיר ולדייק את משנתו של הגר"ע כאן באתרכם הקדוש והנעלה!

אני מבקש להתנצל מעומק הלב, אין לי שום רשות או יכולת להורות הלכה, אני עושה מה שרבותיי מורים לי, ומהמעט שזכיתי ללמוד כך ההוראה לבני ספרד.
אין לי כוונה חלילה להכנס למחלוקת, אני מבקש שתמחלו לי בלב שלם אם הפרעתי חלילה או מנעתי טוב מבעליו, לא זו כוונתי כלל, אלא כל כוונתי הייתה להבחין בין עיקר הדין לחומרות שאינן מעיקר הדין ולא יותר.

בחרתי לסיים את הדיון בדברים מתורתו של רבי נחמן מברסלב בנוגע למחלוקות ושורשן, כולי תקווה שתקראו ותמחלו לי אם חלילה פגעתי בכבוד מאן דהוא מכם או מהקוראים באתר.

באמת הצדיקים והכשרים, כל אחד ואחד כוונתו רצוייה לשם שמיים.
הליטאים ,החסידים, ברסלב, חב"ד, כל אחד יש לו את רבו או את האדמור שלו, ואת הצדיק שהוא יונק ממנו.
וכל אחד הקב"ה אוהב, כיוון שכולם כוונתם לשמיים.
אז מדוע יש מחלוקת ביניהם? למה כל כך הרבה דרכים? למה כל כך הרבה נתיבים? אומר רבנו כי אי אפשר שיהיו דעותיהם שוות לגמרי.
אמרו חז"ל: "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות" (ברכות נח ע"ב)
כשם שהפרצוף (שמראה על חכמת האדם) שונה בין אדם לאדם, כך אי אפשר לצפות משניים שאינם שווים בצורתם שיחשבו אותו דבר, לכן מוכרח שיהיה שוני בדעות ובדרכים ובהנהגות.
וכולם טובים וכולם קדושים וטהורים!
וככה זה חייב להיות, ואומר רבנו שמיום בריאת העולם אין שני צדיקים שווים זה לזה, וכל הצדיקים שהיו לפניו לא היו כמוהו וכל הצדיקים שיהיו אחריו לא יהיו כמוהו.
בין תלמידי הבעש"ט הייתה אהבה גדולה, אבל אחד היה הולך ועוסק בחסדים ובצדקות, השני לא היה זז מביתו ומלימוד התורה שלו.
ולא בא האחד לשני ואמר לו אתה לא מתבייש, לך וצא לעסוק בחסד וצדקה!
אלא ידעו שזה שורשו וזה שורשי. זה מעשה שלו וזה מעשה שלי. כל אחד יש לו חלק בתיקון העולם, ועובד את השם לפי שורש נשמתו ולפי עניינו.
ועיקר השעשוע של השם יתברך, שיש לו כל כך הרבה גוונים של צדיקים, הוא לא רוצה שטנץ.
וזה ישראל אשר בך אתפאר. בכל יהודי יש התפארות מיוחדת, נקודה מיוחדת שבה הקב"ה מתאפר בו, נקודה שאין לאף אחד אחר.
אבל מה עושה היצר הרע?
בגלל כל המגוון שיש, יצר הרע לוקח את זה למקום שבמקום שכל אחד יסתכל על הטוב והפאר שבחברו, ועל הגוון של חברו והיופי שבו, ובמקום שיבין שכך השם רוצה לנהל את עולמו וזה הנחת של השם, אז היצר מכניס מחלוקות ושנאת חינם ומתחיל האחד להעיר ולבקר את חברו וחושב שרק הדרך שלו היא אמיתית, והדרך של חברו קלוקלת חלילה.
אומר רבנו שהבעל דבר מטעה את הלב עד שכל אחד נכנס לו היצר בדמיון ומראה לו שכיביכול חברו נוטה מן האמת, והאמת לא אצלו, ואני חייב להביא אותו לאמת.
כי הבעל דבר נרגן, מפריד, אלוף, איש מדנים שרוצה לחרחר ריב ולהפריד בין אחים, עד שלפעמים רואים שני אברכים צדיקים עם מחלוקת כל כך גדולה שהשם ישמור ויציל, ואחד לא מכיר את השני ולא יודע שגם השני צדיק וישר ורוצה לעשות רצון השם.
ואיפה שורש הבעיה? שאין הידברות.
אם שני האברכים או שתי הקבוצות היו יושבים ומדברים שיחה לב אל לב וכל אחד היה מגלה את פנימיות לבבו ופנימיות רצונו – לעשות רצון השם בשלימות, לא היו מחלקות. אבל היצר הרע לא נותן להם לשבת יחד ונעשית מחלוקת גדולה שאפילו כשהם כן יפגשו כבר, הם כל כך פגועים מהמחלוקת וכל כך אטומים אחד כלפי השני מרוב הקפדות ומחלוקות.
כל היהדות החרדית זה מקשה אחת ואין באמת שום שינוי, כולם רוצים לעשות את רצון השם, זה בתורתו, זה בתפילתו, זה בהפצותו, זה בהתבודדותו, וזה בצדקותיו.
רבנו מגלה לנו את הסוד, אל תעיז לבקר את חברך כי הוא לפי שורשו ועניינו, ושזה הנחת רוח של השם יתברך.
אל תנסה לספח אף אחד לנחלתך, שמע את חברך ותן כבוד לדעותיו, אל תנסה להטיף לו ותהיה בעמדת מקבל.
לא לעשות תחרות מי צודק ואצל מי האמת.
אהבת חברים, דיבוק חברים, לקבל מהשני. זו הדרך!

על אילו מחלוקות אני מדבר?

זה מתחיל במחלוקות בהלכה, שזה בסדר, זו דרכה של תורה! אבל לצערי יש מבני אשכנז שלא כל כך מקבלים את הגישה של חלק מפוסקי ספרד(אני חלילה לא מתכוונן ספציפית לאף אחד ואני מניח שגם מקרה הפוך קיים אם כי פחות נתקלתי בזה)

זה ממשיך בחלק מבני ספרד שלא מוכנים לפתוח ספרים ממהדורות מסויימות בהלכה רק מכיוון שעורכי הספר לא הכניסו כלל פוסקים ספרדיים מסויימים ועצומים אלא רק פוסקי אשכנז מוזכרים שם(שזה לכשעצמו מקומם חלק מהאנשים)

עוד זה מגיע לחלק מהסמינרים וחלק מהישיבות הקדושות שלא תמיד ששות לקבל אנשים מסויימים רק בגלל המגזר או העדה אליה משתייכים.

עוד זה מגיע להורים שמסרבים לחתן את ילדיהם עם מוצא כזה או אחר אפילו שמדובר בבתים יראי שמיים ששומרים קלה כבחמורה.

עוד זה מגיע לפלגים מסויימים ביהדות החרדית שלא יעזו לאכול משחיטות של פלגים אחרים יראי שמיים לא פחות.

ואין צורך להוסיף על דבריי, אני מניח שבמהלך שנות הכרותינו יכולת ההתנסחות שבה ברך אותי השם יתברך מוכרת לכבודכם, והלוואי שאזכה להשתמש בה רק לשם שמיים.

באהבה גדולה וכנה,
שגיא

אכן חבל והלוואי שהצדק איתך, אני נוטה להאמין שאהבת ישראל היא המכרעת כי זה רצון השם, ואם לוקחים את זה חלילה לכיוון של פלגים עם גדרים והיבדלות או מפלגתיות אז אני בטוח שזה לא משמח את בוראנו כלל ועיקר.
אני לא זכיתי ללמוד בישיבה כיוון שרק בגיל מאוחר יחסית (לקראת סוף שנות ה-20 לחיי) זכיתי לבוא ולהסתופף בקהל הכשרים והיראים, אבל בדימיוני זה מתוק בהרבה מחלק מהסיפורים שאני שומע