שאלה:
תקופה ארוכה שאני תמה מדוע בחדרים שרים עם הילדים את ה"אני מאמין" בביאת המשיח. למה חוברו כל כך הרבה מנגינות על זה. יש עוד 12 עיקרים. מה קרה להם?
תשובה:
כנראה שבכל זאת זה משהו שעם ישראל נכסף אליו כל הזמן, והכיסופין טבען להתפרץ בשירה מלאת רגש…
מקורות:
אבאר מעט את הסוגי' ואת הנושא של י"ג עיקרים. הנה הרמב:ם בפי' המשניות בפרק החלק הביא את היסוד הגדול שיש י"ג עיקרים יסודיים "וממה שראוי שאזכיר כאן וזהו המקום היותר ראוי להזכירם בו, שעיקרי תורתינו הטהורה ויסודותיה שלש עשרה יסודות" ומביא שם את העיקר של ביאה המשיח "והיסוד השנים עשר ימות המשיח, והוא להאמין ולאמת שיבא ואין לומר שנתאחר אם יתמהמה חכה לו, ואין לקבוע לו זמן, ולא לפרש את המקראות כדי להוציא מהן זמן בואו, אמרו חכמים תפוח דעתן של מחשבי קצין. ולהאמין בו מן הגדולה והאהבה ולהתפלל לבואו בהתאם למה שנאמר בו על ידי כל נביא, ממשה ועד מלאכי. ומי שנסתפק בו או זלזל בענינו הרי זה מכחיש את התורה שהבטיחה בו בפירוש בפרשת בלעם ואתם נצבים. ומכלל היסוד הזה שאין מלך לישראל אלא מדוד ומזרע שלמה דוקא. וכל החולק בענין המשפחה הזו הרי זה כפר בה' ובדברי נביאיו."
אמנם בספר העיקרים נתקשה בדברי הרמב"ם מכיוון שיש מ"ד בגמ' בסנהדרין רבי הלל שאומר אין להםמשיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיהו ואלו דבריו: "וזה דבר מתמיה מאד, שהרי מצינו בגמרת סנהדרין בפרק חלק, רבי הלל, שהוא אחד מחכמי ישראל הנזכרים בתלמוד, אומר שאין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה מלך יהודה, ולפי דברי הרמב"ם יהיה אותו חכם מכלל הכופרים וממי שאין להם חלק לעולם הבא, ויש לשאול אם כן למה הזכירו אותו בגמרא אחר שהיה יוצא מכלל ישראל ולא היה מאמין בעקרי דתם. ואם תאמר שהביאו דבריו להשיב עליהם, אם כן לא היה להם להזכירו בשם רבי ולומר שמועה מפיו בשום מקום". ועי' שם בדברים בפרק ד' שמכוח זה מבאר שישנם ג' עיקרים בלבד.
ובאמת בנושא זה דנו גם האחרונים וכך כותב הרדב"ז [חלק א סימן שמד]: שאלת ממני על ענין עיקרי הדת על איזה חשבון אני מסכים על הרמב"ם ז"ל או על הרב בן חסדאי או על חשבון ר' יוסף אלבו. תשובה אין דעתי מסכמת לשום לתורתנו התמימה שום עיקר לפי שכולה עיקר מפי הגבורה וארז"ל כל האומר כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק א' וכו' וא"כ כל מצוה ומצוה היא עיקר ופנה ויש לך מצוה קלה ויש לה טעם וסוד אשר לא נשיגהו וא"כ איך נאמר שזו טפילה ואחרת היא עיקר: כללות בדברים יפה כתב בזה ר' יצחק אברבנאל ז"ל בספר ראש אמנה ע"ש כי הוא האריך והרחיב הדבור והשיב על הראשונים וכן הוא דעתי שהתורה כל פרטיה ודקדוקיה כל א' מהם עיקר ויסוד ופנה והמכחיש אותו נקרא כופר ואין לו חלק לעו"ה: ומזה הטעם אם אנסוהו לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה באומרם שלא צוה הקדוש ברוך הוא עליה או שהיתה לזמן מה וכבר נתבטלה יהרג ואל יעבור ולא אמרינן יעבור ואל יהרג אלא כשאומרים לו חלל שבת לעבור על דתך וכן כתב הריט"בא ז"ל ולמד ממנה שאם אונסים אותו לחזור לדעת העכו"ם /במהדורת ונציה תק"ט: הישמעאלים/ אף על פי שאינם עובדי ע"ז יהרג ואל יעבור והנל"ד כתבתי.
החתם סופר גם דן בדבר בחלק ב' סי' שנו והוא מסיק שם בתחילת התשובה "יקרתו הגיעני ענין הויכוח אם יש י"ג עקרים או ג' כהר"י אלבו לא ידעתי שום נפקותא כ"א קריאת שם בלבד ולדעת המקובלים אין כאן עיקר כי כל קוצים של תורה הם עיקרים מה בין זה לזה." נמצא כי הוא סובר שאין שכל חלקי התורה הם עיקרים וחשובים לפי דעת המקובלים וכך גם דעת הרדב"ז כי התורה כל פרטיה ודקדוקיה כל אחד מהם הוא יסוד ועיקר, ועל כל מצווה שבתורה אם אנסו אותו לעבור מוסר נפש וכו'. ואולי אפשר לפי כל זה להסביר למה באמת שרים וכה מאריכם בעיקר של ביאת המשיח כי יש פה גם את הענין שלתקווה פשוטה שיש לכל יהודי, ובזה הוא חלוק מכל שאר העיקרים שאפשר שאכן יש בזה מחלוקת כמו שהבאנו אבל את הציפייה הפשוטה לביאת המשיח שיש תמיד להמשיך ולחכות לו בכל מצב, יש לכל יהודי פשוט ולכל ילד ולכן שרים ומתגעגעים וכוספים לזה.
אין לי חלילה שום דבר נגד זה כמובן. אך לעניות-דעתי כשרוקדים עם הילדים את ה"אני מאמין" הזה ורק הזה הרי שבאיזשהו מקום הילד מקבל את התחושה שזה עומד במעלה יתירה על השאר וגם כי יזקין לא יסור ממנה והוי גירסא-דינקותא ושבשתא כיון דעל על.
אגב, התעוררתי על ענין זה לאחר שהתארחתי אצל פלוני ושמעתי את הנכד כבן שבע/שמונה שר (בע"פ) את כל השלוש-עשרה.
האם נוסח י"ג עיקרים המצוי בסידורים תואם בנוסח ובתוכן את י"ג עיקרים שכתב הרמב"ם? ומי הכניס אותם לסידורים בסיום תפילת שחרית והאם יש פוסקים שכתבו שנכון לומר אותם? והאם פיוט יגדל אלקים חי" חובר ע"פ י"ג עיקרים וא"כ צריך לומר שהמחבר חי אחרי הרמב"ם.ידוע לי שבעל תוס' יו"ט כתב לומר פיוט יגדל לפני ב"ש כיון שרמוזים בו י"ג עיקרים. האם יש התיחסות אחרת לכך?
הנוסח שלהם תואם את שיטת הרמב"ם בפרק חלק בסנהדרין [זה לא הניסוח של הרמב"ם אבל התוכן זהה].
לגבי השאלה מי חיבור את הפיוט יגדל יש דעות חלוקות, בשם רבי יעקב עמדין ראיתי שסבר שזהו הרמב"ם בעצמו, אולם מקובל שזהו חכם איטליאני מהמאה ה13, עכ"פ זה מיוסד על שיטת הרמב"ם ובס' סדר היום הובא לאומרו בכל יום לפני התפילה.
השאר תגובה