שאלה:
שלום,
האם ברכת היין שעושים על יין קידוש פוטרת את משקאות חריפים ששותים בתוך סעודת שבת למטרת עיכול המזון או למטרת תענוג?
תודה רבה!
תשובה:
שלום וברכה
יין פוטר את כל המשקים, לכן מי ששתה מלוא לוגמיו אין לגבי שאלה, הנדון שיש בזה הוא לגבי מי שרק טעם או לא שתה בכלל, האם משקאות אלו שאמנם ברכתם שהכל, אבל הם באים לתענוג, נפטרים בברכת הפת, ולמעשה המנהג שלא לברך על זה באמצע סעודה, אבל עדיף לפטור במשהו אחר.
מקורות:
מקורות:
הנה כתב השו"ע דמשקים הבאים מחמת הסעודה אין צריכם בכה ואמנם על מים י"א שצריך לברך. וז"ל שם בשולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קעד סעיף ז: אם אין לו יין ושותה מים או שאר משקה, אין לברך עליהם דחשיבי כבאים מחמת הסעודה, לפי שאין דרך לאכול בלא שתייה; ואף יין לא היה צריך ברכה לפניו, אלא מפני שהוא חשוב קובע ברכה לעצמו; אבל מים או שאר משקים לא חשיבי, ואינם טעונים ברכה; ואפי' אם היה צמא קודם סעודה, כיון שלא רצה לשתות אז, כדי שלא יזיקו לו המים, נמצא כי שתיית המים בסבת הפת היא, ופת פוטרתם. וי"א לברך על המים שבסעודה, ויש מחמירין עוד לברך עליהם בכל פעם, דסתמא נמלך הוא בכל פעם; והרוצה להסתלק מן הספק ישב קודם נטילה במקום סעודתו, ויברך על דעת לשתות בתוך סעודתו. הגה: והמנהג כסברא הראשונה.
ועי' במ"ב שם שבאר בזה שנוהגים שלא לברך במים דאין אכילה בלא שתיה, ומכוח זה נכנס לנידון לגבי יי"ש דאין שותין מחמת צימאון האכילה ואלו דבריו שם במשנה ברורה סימן קעד: והמנהג כסברא הראשונה – והטעם כדלעיל לפי שאין אכילה בלא שתיה והוי כדברים הבאים מחמת הסעודה ולענין יי"ש יש אחרונים שכתבו דצריך ברכה בתוך הסעודה משום שאין שותין אותו מחמת צמאון האכילה כשאר משקין אבל המ"א כתב דבתוך הסעודה א"צ ברכה משום דאז בא לעורר תאות המאכל וחשיב גם זה מחמת הסעודה [וה"ה בפירות הבאים להמשיך תאות האכילה כגון לימני"ש מלוחים או זית מליח או אוגערקע"ס מלוחים וכיו"ב ולא דמי לשאר פירות שבתוך הסעודה שצריך ברכה] וכן העתיקו איזה אחרונים כדעתו ובאמת היה ראוי לנהוג בזה כעצת המחבר לענין שאר משקין [דיברך על מעט מהיי"ש קודם נטילה ע"ד לפטור מה שישתה בתוך הסעודה] מפני שיש דעות בזה אלא שהעולם נהגו להקל ויש להם על מה לסמוך. וכ"ז בתוך הסעודה אבל אם שותה את היי"ש אחר סעודתו דאז בודאי דעתו רק לעכל המזון לכו"ע צריך ברכה [אחרונים] מ"מ נ"ל דאם אכל מאכל שמן ולקח מעט יי"ש להפיג השמנונית שבפיו אם רגיל בענין זה הוא בכלל טפל להאוכל וע"כ אף אם הוא אחר גמר סעודתו א"צ לברך. כתב הח"א דאם שותה אחר גמר סעודתו קאפ"ע הוא רק כדי לעכל המזון ולא דמי לשאר משקין וע"כ צריך לברך ברכה ראשונה ואינו מוכרח ונכון שיברך מתחלה על מעט צוקע"ר לפטור את הקאוו"ע. וכל זה שייך רק לענין חול אבל בשבת ויו"ט בשחרית אין שייך כ"ז דהרי בודאי כבר קידש על הכוס וממ"נ אם קידש על היין הלא פוטר כל המשקין [ובאופן המבואר לעיל בסק"ג] ואם קידש על השכר וכיו"ב הלא מברך שהכל וממילא נפטר גם זה:
והוסיף לבאר בדברים בשער הציון שם ומ"מ כתב שהרוצה דליסתלק מן הספק יצא ידי חובה בדבר אחר, וז"ל שם בשער הציון סימן קעד ס"ק מה: (מה) דאילו האחרונים שהעתקתי לעיל, רש"ל ולבוש וסיעתיהו, כולהו לא סבירא להו האי סברא דמפני שהוא בא לעורר תאות האכילה לא יצטרך ברכה, דבאמת הראיה שמביא המגן אברהם מהטור, כבר דחו האחרונים דהוא רק לענין לפטור מה ששתה קודם המזון מברכה אחרונה, דנחשב כבא בתוך הסעודה, אבל אין ראיה דחשיב זה כבא מחמת הסעודה, דאולי הוי כמו פירות, וגם הראיה מרש"י אין ראיה כל כך [ואין כאן מקומו להאריך], ולא נשאר לו אלא המרדכי ותוספות, ולעמת זה נמצא הרא"ה שהביאו המגן אברהם, וכן מצאתי בחידושי הרשב"א בדף מ"א, ריש סוגיא דהביאו תאנים וענבים, שכתב בפירוש לדינא כדעת הרא"ה, עיין שם, ונמצא דהוא ספיקא דדינא, ואף שספק ברכות להקל, ומסתמא זהו טעם המנהג, מכל מקום הרוצה להסתלק מן הספק יעשה כעצת המחבר לענין משקין, או שיטול מעט צוקע"ר ויפטור בברכתו. ולא העתקתי העצות שכתב בבאר היטב, שפקפקו עליהם כמה אחרונים [דליתן על השולחן ויהא דעתו עליהם אינו מועיל, כמו בפירות לקמן בסוף סימן קע"ז במגן אברהם, ולטבול פת בי"ש אינו מועיל רק לאותה חתיכה, אם לא שיטבול בתחלה ובסוף, כמו בפירות בקע"ז]:
תודה רבה. האם זה שלמעשה המנהג שלא לברך עליהם נאמר רק כאשר הם באים באמצע הסעודה או שזה גם כאשר הם באים בסוף הסעודה בתור קינוח?
גם כן לא מברכים, זה נכנס לשאלה נוספת שדן המשנה ברורה לגבי קפה בסיום סעודה, שאכן עדיף לפטור על משהו אחר, וכן ראוי לכל ירא ה' לנהוג, אבל המנהג הרווח שלא לברך.
לכאורה ניתן למשל לקחת הלגימה הראשונה של ויסקי ביחד עם קצת פת וזה יחשב שהוא מלפת הפת
לא כל כך פשוט שיועיל, שהרי המשנה ברורה עושה חילוק מאוד ברור בענין זה בין דבר שנאכל לפעמים לשובע, שבזה מועיל תחילה וסוף עם פת כדי לפטור מברכה, לבין קינוח למשל, שכיון שלעולם אינו נאכל לשובע לא מועיל בו אכילה תחילה וסוף, ורק אם יאכל כל פתיתה ופתיתה עם פת פטור מברכה. ואם כן שוב יש לנו לדון מה גדרו של הליקר הזה…
השאר תגובה