שאלה:
בס"ד
לכבוד הרב שלום וברכה,
למדתי את הסוגיא הנ"ל מה שאמרו בגמ' וראיתי בשו"ת הרשב"א(תתלט)שכתב שרואה מ"ת הוי משום וסת וקי"ל דוסתות דרבנן ולכן אסור לו להשהותה כלל כי אחר שתטהר חיישינן שכיון דקיל ליה אתי לזלזולי ביה ויבוא עליה. וכן בנוב"י(קמא יו"ד מו)שכתב שמשום וסתות נגעו בה שקבעה וסתה במעשה תשמיש שגם לסוברים שוסתות דאוריית' בכה"ג דתלוי במעשה הוי דרבנן כמבואר בשו"ע.ע"כ. וכן משמע מהר"ן בשבועות(ס: מדפי הרי"ף) ששם יישב קושיית הרא"ש דמה מהני שתבדוק ג' פעמים אם לא תראה דזה אינו מועיל רק לאוסרה אם תראה. והר"ן שם כתב שאנו חוששים שהראייה באה לה מחמת התשמיש כמו בקפיצה וכד' ולכן בג"פ שלא ראתה לא חיישינן יותר וכעין זה כתב שם גם המלחמות. (אומנם ראיתי לערוה"ש שטעם אחר הביא ברואה מחמת תשמיש מ"מ דברי כעת על שיטת הסוברים משום וסתות נגעו בה).ואיני יודע אם הצלחתי להבין נכון שלכאורה עולה לשיטתם שרואה מחמת תשמיש בשעת מעשה הוי איסור דרבנן ולא כרת. ולענ"ד היה להביא ראיה לכאורה ממה שחילקו בין רואה מחמת תשמיש למשמשת ואמרה נטמאתי.
ב. הרמ"א בקפ"ו סע' ב כתב שאם בדקה בעד ואבד אסורה לשמש עד שתבדוק ולכאורה היה אפשר להקל בזה שהרי הרוקח והתרומה ור"י והסמ"ג ורש"י והאגור והרא"ש בהבנת הסוגיא והש"ך וגם הרי"ף לפרושו ועוד ס"ל שלא צריכה בדיקה כלל ועיקר. ועוד שאם נאמר דצריכה בדיקה ג"פ קודם ואחר תשמיש דילמא כמו הסוברים בדברי הרי"ף שרק לאחר תשמיש קאמר דבעיא בדיקה הלא הם הדרישה (קפו,ב) והראב"ד לדעת הרי"ף (וכן משמע לכאורה מפשט דברי הרי"ף ) ופשט דברי הרשב"א והרמב"ן שמשמע ג"כ דרק לאחר תשמיש והוא דבר שמסתבר דכל עניין הבדיקה קודם תשמיש הוא למאן דאמר משום טהרות(ולא כהרמב"ם שיש לו שיטה משלו בזה).ועוד יש לומר העמד אישה על חזקתה שהיא בחזקת טהרה. ואע"פ שהרמ"א שכתב שאם אבד העד וכו' כתב כלשון הרמב"ם הרי שינה בסוף דבריו הלשון וכתב בשאין לה וסת כמ"ש שם בביהגר"א שאזיל לשיטתיה בסע' א ואם כן הכי ס"ל.
נכון שהיה אפשר לבוא ולומר כן על פסיקת השו"ע מעיקרא אבל שאלתי על כבר מקרה שבדקה שלכאורה אפשר ע"פ הנ"ל שלא להטריחה שוב.
בעקבות המצב אין ישיבה ושיש לי שאלות קושיות וכד' אין לי כ"כ מקום להתיישב בזה לכן אשמח אם אוכל לקבל מענה מייושב בשאלה.
תודה רבה.
תשובה:
שלום וברכה
1. יש כאן שני נושאים שונים, ברור שאם היא למעשה היא תראה בשעת תשמיש היא נידה דאורייתא ויש כאן חיוב כרת, לא זו הנקודה, השאלה עד כמה אני חייב לחשוש שכך יקרה, החשש שכך יהיה הוא דין וסתות שהוא רק דרבנן. לצורך הענין אתה לא צריך לדבר על רמ"ת, כל אשה שאנחנו חוששים לה ליום הוסת, החשש והאיסור לשמש ביום זה הוא דרבנן, אבל אם שימש והתברר שאכן ראתה, הוא עבר באיסור דאורייתא.
2. אכן הש"ך עושה את החשבון שלך לחלוק על הרמ"א ולומר שאין חיוב בדיקה גם אם אין לה וסת, וממילא גם אם בדקה ואבד לא יהיה חיוב בדיקה, דברי הרמ"א הם רק להצד ולשיטתו שיש חיוב לבדוק כיון שאין לה וסת כלל.
