שאלה:
קראתי במקום כלשהו שעיקר הקפידא שלא להגיד פרק "יענך ה' ביום צרה" בימים שלא אומרים זאת זה משום שזה לא יום צרה וממילא אדם שכבר התחיל בטעות הרי שאת הפסוק ה"בעייתי" כביכול כבר אמר ולכן עדיף שיסיים את המזמור עם ה' הושיעה ולא ישאר ב"יום צרה". רציתי לדעת האם זה הנהגה נכונה
תשובה:
נכון הדבר שעיקר הקפידה היא האמירה יענך ביום צרה, אבל גם אם התחיל בטעות לטעמי אין מקום להמשיך, כי למעשה באותו היום זה לא בנוסח התפילה.
טעם אחר שיתכן ובגללו לא אומרים למנצח נראה לפי הירושלמי [ברכות ג, ד] שהוא שייך לתפילת שמונה עשרה, "ר"ג אומר בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה ורבי יהושע אומר מעין שמונה עשרה ר"ע אומר אם שגורה תפלתו בפיו יתפלל שמונה עשרה ואם לאו מעין שמונה עשרה: ולמה שמונה עשרה? אמר ריב"ל: כנגד שמונה עשרה מזמורים שכתוב מראשו של תילים עד (תהלים כ, ב) "יענך ה' ביום צרה". אם יאמר לך אדם: תשע עשרה הן! אמור לו: (תהלים ב, א) "למה רגשו גוים" לית הוא מינהון. מכאן אמרו: המתפלל ולא נענה- צריך תענית. א"ר מנא: רמז לת"ח, שאדם צריך לומר לרבו: תִשָּמַע תְפילָתְךָ !" ולכן בימים שאין בהם שמונה עשרה לא נאמר, ולכן בכל ימי שמחה וכדו' אין אומרים אותו. ומכל מקום ודאי שיש אמת בשני הטעמים.
