שאלה:
בשו"ע סי' קכ"ג הביא שאחרי שפסע עושה שלום ישאר במקומו עד קדושה. והמקור שלו גמ' ביומא נ"ג שלא יראה שפסע כדי להיפטר ומיד חוזר למקומו. ומה שכתב עד קדושה לא כתוב שם בגמ' מפורש, רק נמצא בראשונים וכתב המשנ"ב מצד שאז ניכר שחוזר לומר קדושה במקומו ולא משום זלזול.
משמע מכל הנ"ל שכל הבעיה בזה שפוסע ומיד חוזר למקומו. אך האם לפ"ז במקום שפוסע ורוצה ללכת לארון ספרים למשל וכד' או לצורך כל דהוא, ולא לחזור למקום שבו התפלל שמו"ע, האם בכה"ג לא צריך לחכות עד קדושה, אלא רשאי מיד ללכת [אחרי שהיה כדי הילוך ד' אמות] כי אין את הטעם שנראה שפסע ומיד חוזר.
שאלה נוספת באותו דין, מבואר שם בשו"ע שביחידות יחכה כשיעור שיגיע ש"ץ לקדושה. וצ"ע איך משערים כזה שיעור, הרי זה מאד משתנה בין מנין למנין (למשל אם מתפלל שמו"ע 8 דק' אזי יש מניינים שתפילה בלחש כ-8 דק' ומהרגע שמסיים שמ"ע תוך דקה כבר הש"ץ מגיע לקדושה. ויש מניינים שנאלץ לחכות כמעט 5 דק' עד ששץ מגיע לקדושה)
תשובה:
שלום וברכה
1. אין מקום לשאלה זו, שהרי חייבים לחזור למקומו הראשון. ראה משנה ברורה שם ס"ק ח בשם המגן אברהם.
2. ישער בהערכה גסה, שמונה עשרה סטנדרטי בבית הכנסת עד חזרת הש"ץ הוא שבע דק'.
מה שחייבים לחזור למקום משמע במ"ב שזה מחלוקת בפוסקים, כך שזה יותר קל לכאור' אם יש לו צורך ללכת.
שנית, אולי יכול ללכת אחורה לצרכו ואח"ז לחזור למקום
ביחוד אם הולך אחורה בצורה של פסיעות לאחוריו עד שמגיע להיכן שצריך?
יתכן.
השאר תגובה