בית כנסת בבית משותף

שאלה:

שלו' רב!

האם מותר לקבוע ביכ"נ בבית משותף שנועד למגורים, בלא הסכמת דייר/ים ואף תוך התנגדות מוצהרת – 1] מסיבה פרקטית של הפרעה ונזקים, 2] ומסיבה הלכתית של איסור (מחלוקת בפוסקים כמדומה) לדור מעל ביכ"נ, גם לא בהפרש קומה.

ככל שמותר – האם תיתכן טענתם (הבלתי ראויה, בעיניי), להתיר פלישת בהיכ"נ אף לחצר הבניין הפרטית, פיזית ע"י מתפללים ואולי אף בהצבת מתקנים או אפי' קרוואנים ובניה – ע"י 'השכרה' של המתחם לכל אחד ואחד מהמתפללים, וכשוכר הרי שמותר לו להשתמש בחצר, בין השאר לתפילה וכדו'.

הערה: השאלה אינה מתייחסת למנייני החצרות וכדו' של תקופת הקורונה, הזמנית בס"ד, כי אם להקמת ביכ"נ של ממש לאורך ימים ושנים.

יועילו לי מאד נימוקים ו/או מקורות, בהקדם האפשרי, מחשש לקביעת עובדות בשטח.
תודה רבה!

תשובה:

שלום וברכה,

אסור לקבוע בית כנסת בתוך בית משותף בשטח שהוא משותף לכולם. ואין אפשרות להפקיע מדייר אחד את המקום ולעשות לו בית כנסת מהשטח שלו. 

אם רוצים לעשות בית כנסת בתוך בית משותף ולא בשטח המשותף אלא בתוך בית פרטי, למרות שאין אפשרות לעכב מצד רעש, היות ומדובר בדבר מצווה, אבל הדייר שאמור לגור מעל הבית כנסת יכול לעכב שלא יעשו עבורו דבר שמסכן אותו.

בהצלחה.

מקורות:

שאלה: בנין משותף, שאחד הדיירים רוצה לפתוח בביתו 'בית כנסת', האם יכולים דיירי הבניין הדרים מעל בית הכנסת למונעו מכך בטענה של חשש סכנה.

תשובה: דירה שנבנתה לצורך מגורים ורוצים בעליה להקים שם בית כנסת, אם מקום בית הכנסת תחת חדרי בית הכסא או המרחץ של הדירה שמעליו, יכול לאסור עליהם מלפתוח, שהרי אוסרים עליו מלהשתמש שם. ואם הוא תחת דירתו, למרות שאין איסור לדור על גביו, אלא שסכנה לדור מעל ביהכ"נ, נראה שגם בזה יכול לעכב, ובודאי ראוי להמנע מלפתוח שלא מרצון הדיירים. וכשרוצים לעשות בית כנסת במקלט ציבורי או בכניסה לבניין, במקום המשותף לכל הדיירים, יכולים הדיירים לעכב.

מקורות ונימוקים

דין דירה על גבי ביה"כ

הבית יוסף (או"ח סו"ס קנא) הביא את דברי המרדכי, שאין איסור להשתמש בעליה שעל גבי בית הכנסת, שהרי אפילו גגות העזרה לא נתקדשו, מיהו יש להזהר מלהשתמש שם תשמיש קבוע של גנאי, כגון לישן שם. ומהרי"ק (סימן קסא) כתב שמא דומה ביהכ"נ שלנו לגגות ההיכל שנתקדשו, כדאמרינן בפרק כיצד צולין (פסחים פו ע"א) שמקדש מעט שלנו יש לנהוג בו מקצת קדושה ומעין קדושת היכל. ע"כ בב"י. המחבר בשו"ע חשש לדעת המהרי"ק, וזה לשונו (שם סעיף יב) "יש ליזהר מלהשתמש בעליה שעל גבי בית הכנסת תשמיש קבוע של גנאי, כגון לשכב שם. ושאר תשמישים, יש להסתפק אם מותר להשתמש שם". המשנ"ב הביא דעת הרמב"ם בשו"ת פאר הדור (סימן עד) שהתיר לדור ולעשות כל מלאכתו מעל ביהכ"נ, אך על גבי ההיכל שבו מונחים ס"ת, אסור.

כתב הרמ"א בשם המהר"י ווייל "וכל זה דוקא בבהכ"נ קבוע, שנבנה מתחלה לכך, אבל בית שיחדו לאחר שנבנה, לבית הכנסת, מותר לשכב עליו". וכתב הט"ז (ס"ק ד) שגם כשנבנה מתחילה לבית אין להתיר אלא סתם שימוש, אבל דבר טינוף מעל גביו אסור בכל אופן, שהרי אמרו (סימן נה) אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים, ודבר טינוף מפסיק, כ"ש כאן שדבר המאוס יפסיק את התפילה של ביהכ"נ לעלות למעלה לשמים. בשער הציון (ס"ק כב) כתב לדחות דברי הט"ז במה שהביא שדבר מיאוס מעכב את התפילה לעלות למעלה, ויש לחלק בין דבר מיאוס של סימן נה לכאן. ונראה טעם החילוק שבסימן נה ההפסק הוא בין האדם לבין בית הכנסת, שהרי מדובר בעומד מחוץ לביהכ"נ ושומע קדיש וקדושה האם יכול לענות עמהם, וע"ז אמרו שאף שמחיצה של ברזל אינה מפסקת ויכול לענות, מכל מקום אם יש דבר טינוף מפסיק בינו לביהכ"נ אינו מצטרף עמהם. אבל כאן הנידון הוא לגבי הפסק בין התפילה לבין השמים, ומנין שדבר טינוף מפסיק. אמנם השער הציון מודה לדין של הט"ז שאין לעשות דבר טינוף מעל ביהכ"נ אפילו שמתחילה נבנה לבית, אלא שחולק על טעם הט"ז שדבר טינוף מפסיק את התפילה, ולכן פסק במשנ"ב שאם הוא ביהכ"נ לזמן מועט נהגו העם להקל, ונראה שטעמו של המ"ב לאסור הוא רק משום בזיון ביהכ"נ, ולא משום הפסק, ולכן בביהכנ"ס ארעי מנהג העולם שלא לחוש לכך.

סכנה לדור מעל ביהכ"נ

לגבי דברי הרמ"א שהתיר לדור כשנבנה מתחילה לבית, הביא הט"ז וז"ל, "אני בילדותי הייתי דר בק"ק קראקא עם בני ביתי מעל מדרשי שהיה למעלה מביהכ"נ, ונענשתי הרבה במיתת בני ותליתי בזה". וכן בכנה"ג (הגהות ב"י) הביא את דברי הרמ"א שביהכ"נ שנבנה מתחילה לבית מותר לדור מעליו, וכתב "ומ"מ שומר נפשו ירחק מדבר זה, שכל מי שראיתי שעשה מדרש בבית אחד מבתיו התחתיים, והוא משתמש בבית שעל גבי המדרש, לא הצליחו. מהם ירדו מנכסיהם, מהם מתו, מהם לא זכו ליבנות". המג"א (ס"ק יח) כתב על דברי הרמ"א 'שומר נפשו ירחק מזה'. וכוונתו לדברי הכנה"ג[1].

העולה מזה: מקום שנבנה מתחילה לשם בית הכנסת, לדעת הרמב"ם מותר לדור על גביו, ורק על גבי ההיכל אסור. ולדעת המחבר יש להסתפק אם התקדשו גגות ביהכ"נ ואסור, או שלא נתקדשו ומותר, ולשכב על גביו בקביעות שהוא תשמיש של גנאי אסור. ואם נבנה מתחילה לשם בית מותר לדור על גביו, אלא שסכנה יש בדבר כששוכב על גביו. ושומר נפשו ירחק מזה. ודבר טינוף אסור בכל גוונא, אלא בביהכ"נ הנעשה לזמן נהגו להקל.

תקנת יהושע בן גמלא

איתא במשנה פרק לא יחפור (ב"ב כ ע"ב), חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין. ואינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן… מקול התינוקות. והקשו בגמרא מ"ש רישא שיכול למחות ומ"ש סיפא בקול התינוקות שאינו יכול למחות. ותירץ רבא שמשנתנו נשנתה אחר תקנת יהושע בן גמלא, שיהיו מושיבים מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ולכן בכל רעש הבא מחמת תינוקות הלומדים בחצר אין בני החצר יכולים למחות.

הבית יוסף (סימן קנו) ביאר שלדעת הרמב"ן דין זה שאינו יכול למחות הוא רק בלימוד תינוקות, ולא בשאר דבר מצווה. אמנם הריטב"א (שו"ת סו"ס כז) כתב שכל דבר מצוה אינו יכול לעכב. המחבר (סימן קנו ס"ג) פסק כדברי הריטב"א, שכל דבר מצווה אינו יכול לעכב בטענת רעש או טענת נכנסים ויוצאים[2] .

דבר מצווה – כשגורם נזק גדול

מעתה יש לדון, מה שאמרו שמחמת תקנת יהושע בן גמלא אין בני החצר יכולים את רעש התינוקות או כל דבר מצווה אחר, האם הוא בכל נזק שיארע להם מדבר מצווה, כגון סכנה של דירה מעל ביהכ"נ, או שרק לגבי רעש אמרו כן. וכן יש לדון אם ננקוט שאסור לבעל הדירה להשתמש בדבר טינוף בביתו, כגון שלא יוכל להשתמש בבית הכסא ולרחוץ מעל ביהכ"נ, האם גם בזה נאמר שאינו יכול לעכב מחמת שזהו דבר מצווה.

ולכאורה יש להוכיח שאף בנזק גדול אי אפשר למחות, שהרי המחבר (שם סעיף ד) פסק כדעת הרמב"ם, שבחנות שיש קול הנכנסים והיוצאים אין לבעל החנות חזקה אף אם היה שם כמה שנים, כיון שרעש זה של נכנסים ויוצאים הוא כעשן ואבק שאין הדעת סובלתו ואין בהם חזקה לעולם. ואף על פי כן לגבי רעש זה של נכנסים ויוצאים נקט המחבר שאם הוא לדבר מצווה אינו יכול למחות, ומוכח שברעש של דבר מצווה אי אפשר למחות גם אם הוא דבר שאין הדעת סובלתו ואין אדם מוחל על זה, ולכאורה הוא הדין לשאר נזקים גדולים, שאין אדם יכול למחות בדבר מצווה.

העיר שושן (הובא בפת"ש ס"ק ב) כתב, ונ"ל דוקא בני המבוי או בני החצר שדרים יחד במבוי אחת או בחצר אחד ואינם דרים יחד בחדר אחד או בבית חורף אחד, אבל אותם הדרים בבית החורף אחת כנהוג במדינות אלו מחמת דוחק דירה, נ"ל ודאי דכל אחד יכול למחות בחברו אפילו להיות מלמד תינוקות של ישראל תורה באותו בית החורף שהוא דר שם עימו, שזה ודאי שאין דעת רוב העולם סובלתו, ועל דעת כן לא נשתתף עימו בדירה זו אם לא שהתנה מתחילה, עכ"ל. ומבואר בדברי הלבוש שנזק שאין הדעת סובלתו יכול למחות שלא יעשה שם אפילו דבר מצווה, אך הוסיף וכתב שהעכוב הוא מחמת שעל דעת כן לא השתתפו, מבואר שרק באופן שדר עימו בבית אחד יכול למחות על היזק שאין הדעת סובלתו, אבל אם עושה בתוך שלו, וכתוצאה מכך בא היזק לחברו, לא מבואר בדבריו שיוכל לעכב, גם אם זהו היזק שאין הדעת סובלתו.

מבואר שנזק הבא לשכנים כתוצאה מדבר מצווה, גם אם הוא נזק גדול אין השכנים יכולים לעכב. ולפי"ז יש לומר שבעשיית ביהכ"נ בבניין מגורים, שכתוצאה מכך נאסר על הדיירים שעל גביו להשתמש בבית הכסא ובבית המרחץ, לא יוכלו לעכב. אלא שעדיין יש לחלק, שאף שהיזק של רעש ונכנסים ויוצאים הוא היזק שאין הדעת סובלתו, וקשה לו לדור שם, מכל מקום תיקנו שאין יכולים לעכב, אבל כאן אין זה רק היזק אלא שמבטל לו רשותו ממש, שלא יוכל להשתמש בבית הכסא, או שמבטל לו רשותו שלא ירצה לגור מחמת סכנה, ובזה יתכן שלא התירו לעשות אפילו דבר מצוה.

ובאמת בספר נופת צופים (ברדוגו סימן קצא) הביא שהדין שאין השכנים יכולים לעכב מלימוד תשב"ר בחצר הוא רק כשמדובר בנזק של רעש או ריח, אבל אם גורמים קלקול לקרקע, יכולים לעכב. ולכן אין ללמד קטני קטנים בחצר באופן שיקלקלו את החצר, ואם יקבל המלמד על עצמו שישלם כל נזק שיגרם מחמתם רשאי ללמד. מבואר שרק נזק של קוטרא ובית הכסא התירו ולא נזק של קלקול קרקע.

אוסרו לדור בביתו נחשב למזיקו בידיים

בדין גרושה הבאה להנשא לאחד הדר במבוי של בעלה הראשון, כתב השער משפט (סי' קעא סוף סק"ד) שיכול הבעל לעכב על השני מלישא אותה ולהביאה לתוך ביתו, כיון שעי"ז יצטרך לזוז מביתו, שהרי אינו רשאי לדור עמה באותו מבוי, וחשיב כמזיקו בגיריה דיליה. ודמי לסימן קנה סט"ו, לכותש הריפות בתוך שלו שמנדנד לכותלי בית חברו ומזיק בחיציו, ע"כ.

וכן הב"ח (יו"ד סי' שעא ס"ד) הביא תשובת מהרי"ק, שכהנים אינם יכולים לכוף את קרובי המת שיוציאו המת מביתם כדי שיוכלו הכהנים להיכנס לביתם, משום כבודו של מת. וכתב הב"ח לפי"ז דבנפל שלא שייך בו כבוד המת, יכולים הכהנים לכוף את קרובים להוציא המת. והט"ז שם (ס"ק יא) חולק וס"ל שגם בנפל אינם יכולים לכוף, משום שלא עשו מעשה בידיים אלא מן השמים הוא, והיאך יכוף אותו לסלק. ומבואר איפוא גם בט"ז, שלולא טעם זה שמן השמים הוא, אלא שקרובי המת הכניסו את הנפל, מודה הט"ז שיכולים הכהנים לכוף את קרובי המת להוציאו. ובחת"ס (ב"ב כ.) ביאר את דברי המהרי"ק, שכיון שטומאת המת מתפשטת מבית לבית הוי ליה גירי דיליה, ועל המזיק להרחיק את עצמו. ע"ש.

מבואר שכל שעושה בשלו וגורם לחברו שיצטרך לצאת מביתו נחשב למזיק חברו בגירי דיליה, ולשער המשפט דימה לכותשי הריפות שמזיק בחיציו. א"כ כשעושה ברשותו ומבטל התשמיש של בית שכינו נחשב שמקלקל קרקע חברו בידיים. והבאנו לעיל דברי הנופת צופים שתקנת יהושע בן גמלא המתירה לעשות דבר מצוה בחצר השותפים לא הותר כשמקלקל בית חברו, וכשעושים ביהכ"נ תחת בית הכסא ובית מרחץ של חברו שאוסר עליו להשתמש, נחשב שמזיקו בידיים ויכול לעכב עליהם. אך כשעושה בית כנסת תחת דירת חברו באופן שמעיקר הדין אין איסור להשתמש אלא שסכנה יש בדבר יש להסתפק, שאפשר כיון שמעיקר הדין מותר לו להשתמש לא נחשב מזיק בידיים, מאידך אפשר לומר שכל שיש סכנה והסכנה הוא בגלל בזיון ביהכ"נ, נחשב שמזיקו בידיים, שסוף סוף גורם לו לצאת מביתו, ויש לעיין.

דעת פוסקי זמנינו

בספר דרכי משפט (פ"ג הערה לב) הביא בשם הגר"נ קרליץ שאמנם יתכן שמצד הדין אין השכנים יכולים למנוע פתיחת ביהכ"נ תחת ביתם, מ"מ כיון שחוששים הם לסברת הט"ז ומשום כך ירצו לעבור דירה, נכון שלא יפתחו ביהכ"נ שם. ומכל מקום אף שיש סכנה בפתיחת ביהכ"נ תחת מקום מגורים ויצטרכו הדיירים לפנות ביתם, אינם יכולים לעכב על פתיחת ביהכ"נ. והוסיף ואמר שהפתרון לזה שיתנו המתפללים מראש שרוצים הם גם לעשות שם אסיפות לסעודות מצווה ולהשתמש לכל צורכי אורחים, שבזה מועיל התנאי שלא יחול עליו קדושת ביהכ"נ כמו שכתב בדברי חיים (ח"ב חו"מ סי לב).

בפתחי חושן (נזיקין פט"ו הערה עד) כתב שבאופן שמצד הדין לא יוכל להשתמש מעל ביהכ"נ, יכול לעכב. וראייתו מדברי הלבוש הנ"ל שכל נזק שאין הדעת סובלתו יכול לעכב בדבר מצווה. ובאופן שמצד הדין מותר אלא שיש סכנה צ"ע אם יוכל לעכב. וכן אמר לי הגר"ש זעפרני שכל נזק שגורם לשכנו לצאת מביתו, יכול השכן לעכב עליו. וכן שמעתי מהגרמ"מ שפרן שבעבר בכל הקהילות בעולם לא הקפידו לדור מעל דירה הנעשית לבית כנסת ולא חששו לסכנת הט"ז, ולכן הבא לעכב מלעשות בית כנסת תחתיו אין שומעים לו. אמנם בזמנינו בארץ ישראל שבתי כנסיות נמצאים במבנים מיוחדים ורבים מקפידים מלדור מעל גבי ביהכ"נ, יכול לעכב מלפתוח ביהכ"נ תחתיו.

ביהכ"נ במקלט או בלובי של הבניין

כל הנ"ל הוא אם רוצה לייחד דירה לצורך ביהכ"נ, אבל אם רוצים לעשות ביהכ"נ במקום המשותף לכל בני הבניין כגון במקלט ציבורי או בלובי של הבניין, ודאי שיכולים דיירי הבניין למנוע, כמו שכתב בנופת צופים שאם מזיקים לו את גוף הקרקע לא נאמר תקנת יהושע ב"ג, וכשיעשו ביהכ"נ במקום השייך לכולם לא יוכלו הדיירים להשתמש שם לצורכם, ובתקנת יהושע ב"ג לא נאמר שצריך לתת את חלקו לדבר מצווה. ולכן גם אם מעכב בטענה שאינו רוצה לשכב על ביהכ"נ רשאי, שזכותו לעכב שלא יעשו בשטח שלו ביהכ"נ.