שאלה:
ברמב"ם (הל' שבת פ"א ה"ו) כתב: עשה מעשה ונעשית בגללו מלאכה שודאי תעשה בשביל אותו מעשה אע"פ שלא נתכוין לה חייב, שהדבר ידוע שאי אפשר שלא תעשה אותה מלאכה, כיצד הרי שצרך לראש עוף לשחק בו לקטן וחתך ראשו בשבת אף על פי שאין סוף מגמתו להריגת העוף בלבד חייב שהדבר ידוע שאי אפשר שיחתוך ראש החי ויחיה אלא המות בא בשבילו וכן כל כיוצא בזה. עכ"ל.
האם מה שכתב 'חייב' הכוונה מדאורייתא?
לכאורה חיוב דאורייתא הוא רק בצריך לגופה, להשתמשות בבע"ח לאחר מיתה. וכאן אינו מתכוין.
תודה!
תשובה:
שלום וברכה
ודאי הכוונה שחייב מדאורייתא, פסיק רישא חייב מן התורה אף שלא התכוין. בפוסקים יש בזה שתי הגדרות מבחינת הבנת הענין, יש מבארים שכאשר התוצאה מוכרח אינו יכול לומר שלא התכוון, שהרי זה מובן מאליו, וכי ניתן לכרות ראש תרנגול ולומר "לא התכוונתי שימות"?! אחרים מבארים שאמנם אין כאן כוונה, אבל לא נדרשת כוונה. כוונה נדרשת כדי להגדיר את מהות הפעולה, וזה נצרך רק כאשר התוצאה אינה מוכרחת, כאשר היא מוכרחת הפעולה מוגדרת בעצמותה גם בלי כוונה. האריך בזה הגר"ש שקאפ כמובא בס' אהל אברהם כתובות ו א.
