שאלה:
שלום! האם כא כאשר ישנו דבר שאסור על פי ההלכה, אולם מותר לעשותו במקום דחק או צורך גדול, ניתן להתירו גם כאשר אומרים לנו: תעשה את זה או שתפסיד כך וכך?
למשל, ידוע שמותר לעשות שבות דשבות במקום צורך גדול (ויש שהתירו גם ע"י יהודי). האם כאשר יגיד מפקד בצה"ל לחייל, שעליו לעשות בשבת שבות דשבות (שלא לצורך מבצעי), יהיה מותר לחייל לעשות זאת, כיוון שאם יימנע מכך הוא עלול להיכנס לכלא לתקופת זמן ממושכת או להיענש בריתוק לבסיס? האם זה נחשב צורך גדול לעניין זה? האם יש חילוק בין מצב שהמפקד אומר לחייל לעשות זאת משום שהוא רוצה "לחנך" אותו שבצבא הפקודה היא לפני ההלכה, לבין מצב שהמפקד באמת צריך שהדבר ייעשה ע"י החייל (אך זה לא באמת צורך גדול מצד המפקד שבעבורו היינו מתירים לו עצמו את הדבר)? אשמח מאד למקורות, תודה!
תשובה:
זו שאלה מענינת מאוד, אינני יודע מקורות, והיא גם לא כל כך מעשית כיון שלמעשה יש להחמיר בשבות דשבות על ידי ישראל גם במקום צער, אבל נראה מסברא שאין כל מקום להתיר. הרעיון הוא שחכמים לא העמידו דבריהם במקום הפסד, אבל כאשר הדבר עצמו אין בו צורך כלל, אלא שיש מישהו שבעצם מתעקש להחטיא אותך… באופן כזה לא ניתן לומר שחכמים התירו שבותים…
מעבר לכך נראה שיש לך חובה גמורה, גם לצורך שמירת עצמך מירידה רוחנית וכו', וגם מבחינה ציבורית ותודעתית עבור חיילים אחרים שאינם חזקים רוחנית כמוך, להתעקש לשרת על פי ערכי היהדות! אין שום מקום היתר להקל בדבר שלא צריך להקל בו, רשויות הצבא חייבים לדעת שחייל דתי הוא חייל מצויין עם מוטיבציה גבוהה וכו', אבל יש לו ערכים שחובה להתחשב בהם. באם תעשה דבר שאסור לעשותו בגלל ציווי המפקד זה לא יסתיים בשבות דשבות… ממש לא… ואם תנסה שיסתיים בזה אז זה יסתיים בכלא יותר גדול… המפקד לא מבין למה כאן הקלת והגמשת ובמקרה אחר לא. רק אםן תעמוד כחומה בצורה ותדרוש לקבל את כל צרכיך הדתיים, ותהיה גאה ביהדותך ואיתן, יש לך סיכוי לסיים את הצבא במינימום נזק… תראה איך ניסחת את הכותרת שלך, בכוונה השארתי כדי שתבין את האבסורד… מה לעשות המצב דחוק צריך לעשות איסורים… חלילה לנו, כל השירות חייב להיות על פי כללי ההלכה.
בהצלחה רבה.
מקורות:
על שבות דשבות במקום הפסד או צער ואם זה דוקא בגוי או גם בישראל, ראה כאן כמה תשובות.
תשובת הרב היקר מעודדת, מצוינת ובעיקר מחזקת, לא יכולתי שלא להגיב, בעיקר כי יש לי ניסיון רב שהוא לא בדיוק שלי אך מניסיון של בן דודתי וגם של חברו… רק כשהוא התעקש על שלו – לפי דרכו – בהתאם לאמונתו ולחוקי ההלכה, הגיע הרגע שלפתע העריכו אותו הרבה יותר והעניקו לו את הכבוד והסיוע המתאים כשראו שהוא מתחיל לעמוד על שלו איתן, מה שלא קרה בתחילה… דע לך ואתה בטח יודע שבכל תחום בחיים – רק כשעומדים על שלנו – לפי חוקינו ו/או הלכות ומציגים לעצמנו ולסביבה שאנו רוצים להשתלב ולפעול לחיוב (אם אנחנו כבר שם ויישר כוח לך על כך) אך עם ארגז כלים המותאם לנו = רק כך יעניקו לנו את מה שהצגנו, ולא להסס ולא להתבלבל, אלא רק בעוצמה יחד עם דרך ארץ ועקשנות, זה המפתח להצלחה, אין שום סיבה שלא יעניקו לך את החופש והכלים המתאימים לאורח חייך, אתה יודע במה זה תלוי ולמה זה מבלבל? כי *אתה הוא זה* שצריך להציג את הנחישות והרצון לעמוד על שלך עד הסוף ולא פחות מכך (גם אם ניסית ואני מאמינה שכן, עליך לא לוותר וכן להתמיד ולהוציא זאת לאור, עם כמה שזה קשה ואני מבינה אותך, אתה תצליח) – הרי אין אתה עושה פשע, עם כל אהבתי העצומה לצה"ל (ואין קשר לכך האמת) לא כל פקודה היא פקודה הקשורה לפיקוח נפש/חיים ומוות/שלא לצורך מבצעי, אני מקווה שהובנתי נכון, ותזכור שבכל תחום בחיים ובכל מקום וסיטואציה – אם היום אתה מסכים לוותר, מחר תמצא את עצמך מוותר יותר עד שתשכח את עצמך ורצונך ואז תמצא את עצמך במקום שבו נתת אצבע ולקחו לך את כל היד ומשם הדרך לאבד את הדרך, הרי זה הכי קל לבקש/להכריח פלוני שיעשה כל מה שארצה ולהתרגל לכך ולהרגילו לכך אם אראה שהוא מקטין את צרכיו מול צרכיי(לא צרכי הצבא/העבודה וכו', לא, אלא צרכי אותו פלוני שמשכנע אותך לפעול באופן מסוים גם כאשר אין חובה לכך ואין זה מתאים לך, בהדגשה), זה טבע העולם ובעיקר האדם, כרגע(לא בהכללה)…. באמת מניסיון קרוב ממש אני מנסחת את דבריי.
מאחלת לך הצלחה רבה וכל הכבוד על הרצון לשמור ולהגן, אך אל תשכח גם את עצמך, ואין זה אמור לסתור זאת – כלל וכלל, תזכור!
ברכות לכם.
אמת ויציב!
השאר תגובה