שאלה:
שלום.
אני נמצא בארה"ב מזה שלושה חודשים ואישתי נמצאת בישראל למטרת טיפולים רפואיים.
אני מתקפל וסובל מכאבים באשכים ולפי הבנתי הדרך היחידה להשתחרר מזה זה שפיכת זרע האם מותר לי? או מה הדין של זה?
תשובה:
שלום רב,
ראשית, מוטב שתלך לרופא לשאול אותו על מקור הכאבים. ואם יש לו פתרון רפואי לכך, בודאי שזה מומלץ יותר מאשר שיטות כאלו שיכולים גם להזיק יותר.
לעצם השאלה האם לצורך מניעת כאבים עזים מותר להוציא זרע לבטלה, ראה במקורות מה שכתבנו בנושא.
מקורות:
הוצאת זרע לבטלה הוא איסור חמור עד למאוד. ראה מה כתב על כך בשו"ע אבה"ע סי' כג סעי' א': "אסור להוציא שכבת זרע לבטלה ועון זה חמור מכל עבירות שבתורה". וכתב שם בבית שמואל בשם ספר חסידים לר"י החסיד "אם מתירא שאל יכשל בא"א או בנדה ח"ו טוב לו להוציא זרע לבטלה רק יתענה מ' יום בימי הקיץ או ישב בקור בימי החורף לפ"ז מה שכתב בזוהר וכאן דעון מוציא ש"ז חמיר מכל עבירות לאו דוקא".
יחד עם זה צריכים להבין, כי הגדרת האיסור הוא הוצאת זרע לבטלה וכלומר בדווקא שמוציא 'לבטלה' בעלמא. כלומר במקום הצורך כמו למטרת טיפולי פוריות התירו שהרי אין זה נחשב לבטלה. וראה מה שכתב על כך בשו"ת אגרות משה (אבה"ע ח"א סי' סג ענף ג' ד"ה אבל):
"אבל לפ"ז ניחא דכיון דפירוש לבטלה הוא לבטלה ממש שאין בה שום צורך ומטעם זה מותר לצורך מצות עונה ושמחת אשתו לכן סברי הר"י והרא"ש מצד הגמ' דנדרים מקרא דכי יקח איש אשה שהיא לקוחה לעשות בה כל חפצו שמזה אמר רבי התורה התירתך עיי"ש בר"ן שבענין אישות לאיש עם אשתו התירה תורה להחשיב גם זה שמתאוה לבעול שלא כדרכה כצורך ואינו לבטלה ומותר. וזה שמתירין רק באקראי הוא משום דבעצם לא היה צריך להתאות לזה שהנאתו מועטת מבכדרכה ורק באקראי שייך להתאות כעין התאוה למיטעם טעמא דאיסורא בע"ז דף כ"ו באוכל פרעוש ויתוש ופרש"י לפי שלא טעמו מעולם וכ"כ הכא מתאוה לשלא כדרכה מחמת זה באקראי. ואף אם כבר בעל פעם אחת שלא דרכה אפשר נשכח ממנו כיון שעבר זמן רב, דגם התם בפרעוש ויתוש משמע קצת בתוס' ד"ה התם שבאקראי אף שכבר אכל פעם אחת שייך לומר שבעי למיטעם טעמא דאיסורא, דהא תירצו דמלשון אוכל שקצים ורמשים משמע הרבה בזה אחר זה דמקמייתא טעם טעמא דאיסורא ולא תירצו דהתם שקתני שקצים משמע ששני פעמים אכל אף שהיה זמן גדול ביניהם אלמא דרק באכל פעם השניה בקרוב סברי שהוא מין ולא כשכבר עבר זמן גדול מאכילה הראשונה דאז יש להחשיבו רק אוכל לתיאבון. אך אף אם התם נימא שלא שייך להחשיבו לתיאבון אם כבר אכל פעם אחת בחייו מ"מ הכא ודאי שייך באקראי לומר שעוד הפעם מתאוה אבל ברגיל ודאי אין לומר שהוא מתאוה לזה וא"כ הוי עיקר כוונתו להשחית זרעו שאסור כיון שאין בזה צורך".
וראה עוד איך הבין בשו"ת אחיעזר (ח"ג סי' כד אות ג') את דברי התוס' הנ"ל. ומ"מ דבריו אינם מוסכים על הרבה פוסקים.
לכן, אולי היה מקום לומר כי במצבך אם אכן זה בלתי נסבל שזה לא יחשב 'לבטלה'. אם באמת זוהי האפשרות היחידה למניעת הכאב. כי אז אין ההוצאה מוגדרת רק לבטלה בעלמא אלא יש בה צורך רפואי של מניעת הכאב.
אולם יש לשים לב, יש כאן נידון נוסף, שאינו פשוט כלל ועיקר. לדעת האגרות משה (אבה"ע ח"א סי' סח, ע, עא, ח"ב סי' טז, יח, וח"ג סי' יד) בהוצאת זרע באופן זה (לא ע"י אשתו) יש איסור אחר לחלוטין והוא איסור של "לא תנאף" ביד וברגל, כפי שהובא בגמ' במסכת נדה יג. ולדעתו איסור זה אינו קשור כלל לאיסור הוצאת זרע לבטלה. וממילא אפילו אם אין זה נחשב לבטלה בכל זאת יש איסור לא תנאף. [עיי"ש בדבריו אבן העזר חלק א סימן ע "אבל חזינן משם שע"י משמוש בידים בהאבר אסור דלכן שאל היכי עבדינן. והטעם נראה משום דעל משמוש ידים בהאבר איכא איסור לא תנאף כדתנא דב"ר ישמעאל בנדה דף י"ג לא תנאף לא תהא בך ניאוף בין ביד בין ברגל שזה לא הותר אבל ע"י מעשה בשאר אברים כגון הא דנהמא חמימא דשערי אבי פוקרי וכן להרהר באשה כדי שיצא הזרע שליכא בזה איסור לא תנאף אלא איסור הוצאת זרע לבטלה מותר לצורך בדיקה שלא נחשב זה לבטלה. ולכן גם בעובדא דידן אין להתיר ע"י משמוש בהאבר אבל ע"י הדברים שמתירין שם היה לן להתיר גם בכאן"]
אמנם בכמה וכמה פוסקים נראה שהם אינם סבורים כך, ראה בשו"ת מנחת שלמה ((ח"ג סי' קג אות טז) וכן בקובץ תשובות להגרי"ש אלישיב זצ"ל (אינו תחת ידי כעת) גם נראה מדבריו שהבין שאין איסור נוסף מלבד הוצאת זרע לבטלה.
האם אין כאן איסור נוסף של קישוי שלא לצורך מצווה?
זה לא איסור נוסף. זה נובע מאותו איסור. ואם מותר אז גם אין בעיה של קישוי.
דובר כאן רק בהיבט הגופני אך לא בהיבט הנפשי שהוא חמור עוד יותר
הקושי הנםשי אינו מתאים לעבור איסור תורה, יש לטפל בו היטב ולהתגבר עליו בכל האמצעים אבל איסור תורה מותר רק במקום של פיקוח נפש.
השאר תגובה