שאלה:
כבוד הרב שלום. אני אדם חרדלי בהגדרתי האישית בוגר מרכז הרב ולמדתי אצל גדולי הזרם הרבנים שפירא וישראלי הי"ל ובתוך כך תחת המצווה של השירות הצבאי למען הגנת העם הארץ והתורה ואכן ישנן מסגרות מבורכות לחיזוק התורה לחרדים לדבר ד' אשר בחרו לשרת במסגרות השונות בצבא אך אני נשמתי זועקת על מצב הלימוד שלהם וההפקרה של החוסן הרוחני והתורני שלהם שלא מרים אותם למעלה ומחזיר אותם כתלמידים חכמים ויראי שמיים לצערי עקב היקף דל של לימוד שגובל בלעג לרש כאשר תלמיד הסדר לומד יותר וזוכה ליותר יחס תורני. כואב לי שדווקא הציבור החרדלי שאליו אני שייך על רבניו הגאונים כיום אינו מאמץ את אותם חיילים ומסגרות ומרביץ בהם יותר תורה (כמו שעשה הרה"ג גולדוויכט לנו זיע"א) ומשלב את פרויקט צורבא מרבנן ותן חלקנו ואף תחומין/ישורון אם זמן השירות מאפשר זאת. מה דעת הרב בנושא הזה אשר מטריד את מנוחתי במחשבה על אחי במסגרות הנ"ל.
תשובה:
שלום וברכה
אין ספק שאתה צודק. זכיתי אכן להכיר מקרוב את פעילותו של דודי זקני הגרח"י גולדוויכט בענין זה, ואת פעילותם של שאר צוות הרבנים בישיבת כרם ביבנה עליהם נמנה בזמנו גם אבי שליט"א. אבל אם מזכירים את אופי פעילותו חשוב לציין שהנושא אינו רק טכני כביכול, עוד שיעורים או מסגרת כזו ואחרת, אלא הוא עמל להשפיע ולהסביר וללמד שהתורה ואופי הלימוד הישיבתי המעמיק והלמדני הוא עיקר תמצית החיים, והגם שהולכים לצבא, צריך לדעת שזה סוג של כורח המציאות, לא אידיאל! אויבינו עומדים עלינו לכלותינו וצריך להגן על העם והארץ, אבל שיא תפארתו של היהודי הוא בהיותו בישיבה. זכורני שלא הרשה לתלמידים לשהות בבית המדרש עם מדים. המדים הם בגדי עבודה זולים שכל השאיפה היא לסיים את המלאכה הנדרשת בהם ומיד שבים ולובשים בגדי בן תורה ושבים ללמוד ולהשלים מה שהחסירו. הוא היה לוקח את תלמידיו בימי חג ומועד לראות את ישיבת פוניבז' וכדומה, והיה אומר להם "אנחנו חלק מזה", לכאן השאיפה! אני זוכר היטב כמה טרח להקנות לתלמידים שפה ישיבתית בלימוד ואפילו בדברי חולין, הכל כדי לחבר אותם לעולמה של תורה ולתת להם כל הזמן תחושה שהם חלק בלתי נפרד מעולם הישיבות.
הרבה יש להאריך בזה, אבל עיקר הנקודה שאני רוצה לחדד, זה שיש כאן נושא ערכי וחינוכי שצריך להתחיל אותו מהשורש, והוא, שהלימוד הוא העיקר, והוא חלק מרכזי באישיותו של כל יהודי, מבחינה ערכית חברתית, והישיבה היא מקום המצאות טבעי של יהודי. כל עוד הנושא הזה אינו מחודד, ואנשים רואים את העיקר בהתיישבות ובשילוב של העם והארץ, שאלו דברים גדולים מאוד כמובן, אבל התורה ולימודה נשארת לגורם שולי מבחינה מספרית בציבור, או למשהו שעושים אותו בשעות הערב כדי לתת סוג של מס לבורא עולם, אין לצפות שהנערים ההולכים לצבא ירגישו אחרת… מכאן התופעה של ישיבות מוזיקליות ואמוניות שעוסקות בחקלאות ועוד, ומכאן אכן החשש הגדול והמציאות הקיימת של ירידה רוחנית גדולה, שדוחה הרבה מאוד תלמידים מהמשך הלימוד, וחבל.
לכן, המופקדים על חינוך בני הנוער צריכים לחשוב שוב מהשורש, ולא רק לנסות לייצר אפשרויות ללימוד בתוך הצבא שזה גם דבר חשוב, אבל לא זה מה שיפתור את הבעיה הקשה הזו.
רבים מראשי ישיבות ההסדר או החרדליו"ת וכדומה הם בוגרי כרם ביבנה, ואני בטוח שהם מנסים לחנך ברוח זו את תלמידיהם, אבל כנראה יש צורך לפעמים בדגש חזק יותר… מי יתן ואכן יעשו חושבים בהקשר לזה וימשיכו לפעול בדרך אותה ינקו מרבותיהם.
ברכה והצלחה וחנוכה שמח.
