האם סיטואציה של צער רב פוטר ממצוות?

שאלה:

שלום,

מה הרף צער/טרדה
שפוטר מקיום-ושמירת המצוות קריאת-שמע-בזמנה והנחת-תפילין?
-דוגמא-ספציפית-שמעניינת-אותי:
כאשר ל-ישראלי – ישנן הפרעת-אכילה, הפרעת-שינה, הפרעת-ריכוז,
והוא עם חשד/שאלה/סברה
שהן מחמירות בעקבות הניסיון שלו לשמור-ולקיים את המצוות האלו:
-קריאת-שמע-בזמנה [שחרית ו-ערבית]
ו-הנחת-תפילין.
במידה והוא מגיעה לוודאות-מוחלטת
שאכן קיימת-החמרה בעקבות הניסיון לשמור-ולקיים
את המצוות האלו,
-כיצד מחליטים האם-הצער מההפרעות-האלו
מביא ל-פטור-מלא מהמצוות האלו או לא?

– התייעצתי עם מספר רבנים-אורתודוקסים על השאלה הזאת,
ולא הצליחו לעזור לי להבין מה הוא הרף.
קיבלתי תשובה ברורה שיש רף כזה,
= דהיינו ש-צער/טרדה-קטן-יחסית
-לחלוטין לא-פוטר,
-בניגוד למצוות-סוכה שהמצטער-פטור.
– אבל הבנתי שכן יש רף כזה שמגדיר את ה-ישראלי -פטור.
-ושזה משמעותית לפני-שנמצאים בסכנת-חיים-ממשית =
דהיינו: לחלוטין-לא-בתוך-הגדר-של-סכנת-חיים-ממשית,
חס ושלום.
–רק-צער-טרדה-גבוה-יחסית.
-השאלה:
-אני מבקש/מנסה
לקבל הסבר-מפורט-יותר – איזו מידה של צער/טרדה
– תביא לפסיקה ש-ישראלי מסוים הוא: פטור-באופן-מלא מ-2 המצוות האלו ספציפית:
1] קריאת-שמע-בזמנה ?
2] הנחת-תפילין ?

אני מבקש להדגיש:
אני שואל כדי ללמוד את הנושא הזה בהלכה [ולא מתוך-מצב-מצוקה-אישי-שלי-בנושא],
לכן בבקשה ממכם לא-לתמצת את התשובה ולכתוב ש:
יש פוסקים שאומרים שמותר להקל ויש פוסקים שאומרים שצריך להחמיר.
בבקשה אם-אפשר
לפרט:
שמות פוסקים, וציטוט כמה-שיותר-מלא של מה שהם פסקו, ומקור כמו ספר שממנו הציטוט נלקח.
אני שואל על הרף מפורט – לפסיקה שלישראלי יש פטור-מלא,
ולא רק היתר-להקל ו-לקצר,
-השאלה היא לגבי מה הוא הרף ל-פטור-מלא-לחלוטין, ולא חלקי.

יצא לי לעיין בספר בשם:
כפייתיות וחרדה על רקע דתי של ד"ר אביגדור בנש"ק,
-ואני חייב לציין שלהבנתי הספר הזה הוא:
לחלוטין-לא-מספיק-מועיל, ולא-מספיק-מפרט,
-מבחינת המידע ההלכתי שמופיע בו.

אם אתם לא-יודעים להכווין אותי
ל-מקורות בפוסקים שמתייחסים לנושא הזה
–בדורות שעברו או לאחרונה,
אז
אשמח אם תוכלו להפנות אותי
ל-רב –בדורנו ש-סביר להניח
שיוכל לענות עבורי על השאלה הזאת.

תודה,
אשמח מאוד
אם תצליחו לעזור-לי במידע המבוקש,

תשובה:

שלום רב,

ראשית, אתה צריך לשים לב, עצם השאלה שלך קשה.. הרי אם נגדיר צער ברמה מסויימת. אין ספק שאצל אחד הגדרה הזו, היא צער ברמה כזו, ואצל השני הוא מעט שונה, ואצל השלישי הוא שונה בהרבה..אין מדד לחץ הצער כמו מדד לחץ דם.. אבל בכל זאת אנסה לכתוב לך כמה נקודות.

ראשית. הכלל הוא שכל אדם מחוייב לקיים את כל המצוות, ואסור לו לעבור על העבירות. נקודה. מלבד אדם שהוא אנוס, שהרי "אונס רחמנא פטריה" לכן, אם הוא מצטער, זה ממש לא סיבה לפטור אותו מקיום מצווה או להתיר לו לעבור עבירה. בכל סיטואציה אדם מחוייב לעשות את המוטל עליו. מלבד מצוות סוכה שציינת ששם הפטור הוא מחמת דבר אחר לגמרי. מאחר שהגדרת המצווה היא "תשבו כעין תדורו" ואדם לא גר במקום צער, לכן זה לא בהגדרה של המצווה. אבל שאר המצוות כאמור, אין כלל פטור של צער.

יחד עם זה, יש נקודה אחת שעדיין קשורה לשאלתך. הכלל הוא שאדם חייב להוציא כסף על מצוות על חומש ממונו. וכדי שלא לעבור על איסור אפילו כל ממונו. אז כאן לפחות יש לנו איזה אינדיקציה של שיעור עד כמה אדם חייב במצוות. ראה בשו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סי' קעד ענף ד', בסופו, שם הוא מוציא מהכלל הזה הלכה, שאם אדם יקלע לצער ברמה של מעבר לכל ממונו, הוא יכול לעבור על איסור. ושם נראה שאין הכוונה דווקא לצער גופני, אלא גם לצער נפשי. אולם אם תשאל מה השיעור של הצער הזה, לטעמי זה מאד אישי ותלוי מאד בסיטואציה, אבל אולי לפחות בסיס לשיעור הזה יש לך מהמקור הנ"ל.

אבל צריכים לשים לב, שיש בדבריו חידוש גדול. משום שבפשטות הכלל הוא בלאווין אדם מחוייב להיזהר אפילו בכל ממונו, זה לא שיעור של "כל ממונו" אלא אפילו כל ממונו אדם חייב להוציא כדי שלא לעבור. כלומר, אפילו אם תמצא משהו שהוא יותר מכל ממונו ולא כלול בפיקוח נפש גם אדם מחוייב שלא לעבור.

אם עזרתי לך במקור הזה, בשמחה. אם לא – לפחות ניסיתי…