שאלה:
כתוב בברכת המזון "ומכין מזון לכל בריותיו אשר ברא" אז איך בשואה מתו מרעב?????
תשובה:
שלום וברכה
זו אכן שאלה נכונה, והתשובה פשוטה, מה שמתו בשואה לא היה "תאונת עבודה", היתה עליהם גזירה בהשגחה פרטית מי יחיה ומי ימות ומה יאכל, כלומר, ברור שההנהגה הכללית תמיד היא שהקב"ה מכין לכל אדם את מזונו ופרנסתו מראש השנה ועד ראש השנה, וזן ברחמיו מביצי כינים ועד קרני ראמים, אלא שמי שנגזר עליו רעב מחמת סיבה, ל"ע יסבול רעב… וזה אגב היה לא רק בשואה אלא בעוד תקופות קשות בהיסטוריה היהודית.
לתוכן מכתבה, אודות השואה וכו', ובקושיא המדהימה: מהו הפירוש והביאור בזה וכו' וכו'.
הנה אף שמנקודת רגש בן אדם, בשר ודם, זהו ענין היוצא מן הכלל לגמרי, ובמילא גם הקושיא בזה, יוצאה מן הכלל לגמרי,
אבל בהתבוננות, גם קלה , בתוכן הקושיא, שנקודתה "השופט כל הארץ לא יעשה משפט", הרי אין כל נפק"מ בזה בין שואה הכי גדולה, לעול הכי קטן, ובסגנון חז"ל "יסורים בלא עון", בנוגע לאיש אחד, או לצבור הכי גדול – ר"ל.
דממנ"פ: באם לית דין ולית דיין, אין להקשות, או לחפש "הגיון" וצדק וסדר במה שקרה במקום הפקר גמור; וכיון שיש בעה"ב לבירה זו, בעה"ב במלא מובן המלה בתכלית השלימות, הרי פשוט – שגם פרט הכי קטן צריך להתאים ולהיות בתכלית הצדק והיושר, ועול הנכפל לשש מיליון פעמים, הרי זה משנה הכמות ולא האיכות.
מובן ג"כ, שאין בהאמור תירוץ על הקושיא, ומה שבאתי להעיר בזה, שכל אותם המצדיקים את "המרידה" שלהם ברבון העולמים ר"ל וכו' מפני השואה וכו', אין לזה כל יסוד והגיון ושכל, וכנ"ל. ו"מדוע דרך רשעים צלחה", קושיא נושנה היא, מימות משה רבנו, אשר הוא שקבל תורה מסיני, ומסרה וכו' ועד סוף כל הדורות, ולכן גם לפני השואה, צריכים היו לעמוד בתמי' האמורה, ובאם מאיזה טעם שיהי', הצלחת הרשע לא בלבלה אותם, לפני השואה, וחיו חייהם ע"פ הוראת התורה הנתונה מאת הקב"ה, הרי גם לאחרי השואה, אין כל הגיון וסיבה לשנות בזה [אף כי מיכאל שרם של ישראל, ילמד זכות, שלאחרי השואה, אין אדם נתפס על צערו, שנגע במשפחתו, ושהי' זה בכמות מבהילה אף שאותה האיכות ממש].
ועוד להוסיף אשר בדוגמת השואה, הי' בחורבן בית ראשון, וביתר שאת – בחורבן בית שני, וביתר שאת – בימי הבינים, שבדרך הטבע לא הי' מנוס לבנ"י בעת מסעות הצלב, וכו'.
ונפלא הדבר, שדוקא בשלש תקופות אלו האמורות, היתה פריחת תורה בעל פה (בשלבי-ה השונים), אשר לא רק שלא הקילה ח"ו בעניני תורה ומצותי' – אלא אדרבה, הסיסמה היתה, ובלשון אנשי כנסת הגדולה, עשו סייג לתורה.
כנ"ל – גם בזה אין תירוץ על הקושיא (הבאה מתוך כאב לב נשבר). וכבר מלתי אמורה וכ"פ, שבכלל אין מקום בהגיון לקושיא מנברא על בורא, שהרי אין כל ערך ביניהם, ובמילא גם לא בשכל הנברא ל"שכלו" של הבורא.
ומכש"כ וק"ו, מילד קטן, שאין כל מקום שיקשה על הנהגת חכם גדול בא בשנים, אף שלפני זמן מה – גם חכם זה, הי' ילד קטן, והילד קטן באפשרותו להעשות חכם גדול, ואולי עוד יותר גדול, מזה שמקשה עליו, וק"ל.
לכתבה אודות מקום הסתדרות בעתיד – בודאי שהנוחיות ואופני הסתדרות לאישים בגיל מסוים – מצויים יותר בארצה"ב מאשר במדינות אחרות ובסדר יציב יותר, ובמנוחה יותר. ובנוגע לסביבה של אנשי תרבות (ואוי ואבוי לתרבות בפ"ע, "עצמאית" – ושואה הנ"ל תוכיח) ואוירה של תורה וכו' – אין אפשריות גדולה מאשר בניו יארק מקום שני מיליון וחצי מאחב"י כן ירבו. אלא שבכל מקום צריך חיפוש וכו' וגם כאן כן הוא.
השאר תגובה