יציאה מדירה באמצע שנה כאשר לא חדשו את החוזה בכתב

שאלה:

שלום רב,
מזה כ-3 שנים אנו גרים בדירה ללא חוזה בכתב (למרות שדרשנו זאת מספר פעמים מהמשכיר), ובכל שנה המשכנו את החוזה בשיחת טלפון על בסיס החוזה הראשוני, עם שינויים בתעריף דמי השכירות.
בפעם האחרונה עקב העלאה נוספת בשכ"ד, ביקשנו שוב מהמשכיר חוזה בכתב בכדי להבטיח את עניין השכירות ובכדי לעגן מס' סעיפים חשובים שיאפשרו לי נקודת יציאה בחוזה וזמן התראה מראש בעניין העלאת שכר הדירה.
מזה כ-5 חודשים והמשכיר עדיין לא נענה להביא לידי כתב חוזה שכזה, בטענה שהיה עסוק ושכח.
במקביל מצאנו דירה אחרת ואנו מעוניינים לעזוב בעוד כחודש וחצי.
האם חלה עליי חובה לפצות את בעל הדירה עד תום תקופת השכירות על פי החוזה הראשוני מלפני 3 שנים? (או על פי ההסכם בע"פ האחרון).

תודה

תשובה:

שלום וברכה,

משכיר ושוכר שחתו על חוזה בשנה ראשונה ואח"כ המשיך השוכר לגור, תנאי החוזה ממשיכים, אבל ההתחייבות של זמן השכירות לא ממשיך, ויכול השוכר לצאת באמצע השנה – ובלבד שיודיע על כך חודש ימים לפני עזיבתו.

ולכן אינכם חייבים להמשיך עוד סוף השנה, ומשאלתך ניכר שלא היה חוזה בע"פ אלא תוכנית לכתוב חוזה, וכיון שלא נחתם החוזה בפועל, אין התחייבות להישאר עד סוף השנה.

בהצלחה.

מקורות:

חוזה שלא חודש והמשיכו לדור בלא חוזה, התנאים שהיו בתחילה  מחייבים לגבי המשך השכירות – ראה שו”ע חו”מ סימן שיב סעיף ט.

וראה שם סעיף יד מבואר שבמקום ששוכרים דירות רק פעם בשנה, והשוכר המשיך חודש אחר אחר השנה הראשונה, חייב למלאות את כל שנתו, משום שלא נהוג להשכיר באמצע שנה. ולא אמרו שהטעם כבסעיף ט שע”ד התנאי הראשון דר. מוכח שלגבי זמן השכירות הדין שונה, ואם אין זמן מיוחד להשכרת בתים, יכול לעזוב באמצע השנה, ובלבד שיודיענו זמן הראוי – ל’ יום. וכן מובא בערוך השולחן שם סעיף כד. [בביאור הגר”א [שם ס”ק כג מבואר שסעיף יד שייך לסעיף ט, והסיבה שחייב למלא את כל השנה משום שע”ד השנה הראשונה המשיך. ולדבריו גם לגבי הזמן אומרים שע”ד החוזה הראשון נמשך וחייב השוכר למלא את שנתו. ודלא כערוך השולחן. ובבתי דין נהוג שאינו חייב לסיים את השנה].