שאלה:
שלום וברכה.
אני גר בדירה שכורה כבר 7 שנים ע"פ חוזה שנעשה בזמן המכירה ולא חודש מאז. מאז שנכנסתי לדירה, כל שנתיים בעל הבית היה מעלה לי את השכירות ב200 שח ומודיע לי על כך חודש (!) לפני – מה שלא היה מותיר לי ברירה כי תוך חודש לא הייתי מסוגל למצוא דירה ולהתארגן להעברה וכו' =-אנו מטופלים בילדים ב"ה.
הפעם די נמאס לי והחלטתי לחפש דירה וב"ה מצאתי. הודעתי לו שעוד חודשיים אני עוזב את הדירה אע"פ שלסיום שנת החוזה (שכאמור לא חודש אף פעם) יש עוד חצי שנה.
בעל הבית טוען שזה מנוגד להלכה ושאני לא הוגן כיון והוא לא ימצא כעת רוכשים לדירה…
אמרתי לו שמי שלא הוגן כאן זה הוא עצמו שהיה משאיר אותי בלית ברירה בדירה כל שנה שלא לדבר על כך שהוא מעולם לא בא לתקן את התקלות שיש בדירה – דוד שמש שבור ולא פעיל, 2 תריסים שלא עולים, עובש על הקירות ועוד אי אלו תקלות.
האם הוא צודק?
האם אני צריך לשלם לו על כל החודשים של החצי שנה?
אשמח לדעתכם
כל טוב חיזקו ואימצו.
תשובה:
שלום וברכה,
חוזה שכירות שנכתב לשנה ותנאים נוספים, וכעבור השנה המשיך לדור ולא עשו חוזה חדש, הדין בזה שכל תנאי השכירות קיימים, וע"ד התנאים שבחוזה המשיך לדור, אמנם לגבי הזמן אין הדין כן, ואם המשיך השוכר לדור בשתיקה לא חייב למלא את כל השנה, ויכול לעזוב באמצע השנה. ובלבד שיודיע על עזיבתו לפי הזמן הנקוב בחוזה, ואם אין סעיף שמחייב על הודעה, צריך להודיע חודש מראש על עזיבתו.
הדו"ד שלא נהג כראוי עבור גובה השכירות ואי תיקונים, לא קשור לדין הנ"ל ובזה יש לדון בפני עצמו.
בהצלחה.
מקורות:
לגבי שאר התנאים אומרים שע”ד התנאים שהיו בתחילה – ראה שו”ע חו”מ סימן שיב סעיף ט.
וראה שם סעיף יד מבואר שבמקום ששוכרים דירות רק פעם בשנה, והשוכר המשיך חודש אחר אחר השנה הראשונה, חייב למלאות את כל שנתו, משום שלא נהוג להשכיר באמצע שנה. ולא אמרו שהטעם כבסעיף ט שע”ד התנאי הראשון דר. מוכח שלגבי זמן השכירות הדין שונה, ואם אין זמן מיוחד להשכרת בתים, יכול לעזוב באמצע השנה, ובלבד שיודיענו זמן הראוי – ל’ יום. וכן מובא בערוך השולחן שם סעיף כד. [בביאור הגר”א [שם ס”ק כג מבואר שסעיף יד שייך לסעיף ט, והסיבה שחייב למלא את כל השנה משום שע”ד השנה הראשונה המשיך. ולדבריו גם לגבי הזמן אומרים שע”ד החוזה הראשון נמשך וחייב השוכר למלא את שנתו. ודלא כערוך השולחן. ובבתי דין נהוג שאינו חייב לסיים את השנה].
