שאלה:
שלום! הבאה"ל בסי' שט"ז סע' ג' דן במחלוקת הט"ז ורעק"א האם ספק לשעבר הוי אינו מתכוון, כגון אם יש לי ספק אם יש בתיבה זבובים, האם אני יכול לסוגרה, וכתב שם שבזבובים אין כ"כ נ"מ כיוון שזה רק מדרבנן, שאין במינם ניצוד, ולכן גם לסוברים שאינו דומה לאינו מתכוון יהיה מותר בזה. ומ"מ מוסכם על כולם שם שנחשב הדבר לספק. אלא שקשה לי על זה ממה שמבואר בסי' קי ביו"ד בכללי הספקות של הש"ך, שבספק ספקא, אם אפשר לברר את שני הספקות לא נחשב ספק (לפחות לחלק מהדעות), ובפר"ח כתב במפורש שספק שאפשר לבררו, לא הוי ספק. ואם כן בתיבה שיש בה זבובים, הרי אפשר לברר די בקלות אם יש בה זבובים. וגם ראיתי באחד מהספרים, לא זוכר איזה, שיפריח זבובים ולא צריך להסתכל אם נשארו זבובים, משמע שבכלל לא צריך להסתכל. והרי זה ספק שאפשר לבררו. מה היישוב לכך? תודה.
תשובה:
שלום וברכה
למעשה יש כאן שני נושאים שאינן קשורים כלל… מה שהבאת מהש"ך מדבר על נושא של הנהגה מספק, כלומר כאשר אתה רוצה להקל מחמת ספק דרבנן לעשות מעשה מסויים, או לצרפו לספק ספיקא כדי להכריע נידון מסויים לקולא, אם זה ספק שניתן לבררו הוא אינו מוגדר ספק, וזה ברור בסברא. כאן מדובר על נושא אחר לגמרי, לא הכרעה מספק, אלא הגדרה של פסיק רישא. פסיק רישא פירושו שאני עושה מעשה שמונח בו ומוכרח שתעשה על ידו מלאכה, כאן שאני כלל לא יודע אם יש זבובים, לא ניתן לומר [לדעה זו] שהמעשה שלי מוגדר כמעשה של צידה, שהרי אני כלל לא יודע שהם שם, והמעשה אינו מקבל הגדרה לפי המציאות האמיתית, אלא לפי הבנת ומעשיו של עושה המעשה, ולכן זה אינו מוגדר כפסיק רישא. ואין לזה כל קשר לנושא של הכרעה בספקות.
אני מקווה שזה מובן מספיק.
בהצלחה רבה וערב טוב.
