מי שסובל מבריחת שתן וידוע לו בוודאות שיש על שתן בבגד התחתונים. האם יכול לסמוך על המכנסיים שמעל שמהווים כיסוי ולברך או לדבר בדברים שבקדושה ללא חשש? והרי גברים צריכים כיסוי שמונע מאיבר הערווה לגעת בשאר הגוף (וכאן זה בעייתי בגלל השתן שעליו) ומעבר לזה עוד כיסוי שלא יראה ליבו את הערווה?
האם יש הבדל בין אשכנזים לספרדים בנושא?
תשובה:
אם מי הרגלים מטפטפין יש להפסיק ולהתפלל ולהמתין עד שיכלו, אולם, עצם זה שהבגד התחתון מלכלך מעט אינו אוסר להתפלל בדיעבד כיון שהבגד העליון נקי. לכתחילה, אם אין הדבר כרוך בטורח, יש להקפיד שלפחות לפני התפילה הבגדים יהיו נקיים כיון שצריך גוף נקי בתפילה.
מקורות:
ראה שו”ע סי’ עח סעי’ א, ומשנה ברורה סי’ פ ס”ק ד בשם המגן אברהם. הטעם שהקילו בזה, משום שבשונה מצואה ממש, התפילה כנגד מי רגלים אינה אסורה אלא מדרבנן ובמקום אונס כזה התירו כשהיא מכוסה בבגד. על כך שיש לבדוק את הבגדים לכתחילה לפני התפילה, ראה כף החיים שם ס”ק ד.
אבל אין בעיה בכך שצריך בעצם שני כיסויים כדי שלא יהיה ליבו רואה את הערווה וכאן כיסוי אחד בעצם פסול?
אין בעיה.
כתבתם למעלה:
"אם אין הדבר כרוך בטורח, יש להקפיד שלפחות לפני התפילה הבגדים יהיו נקיים כיון שצריך גוף נקי בתפילה."
השאלה:
הצורך לבדוק בגדיו הוא דין רק לפני התפילה או שלכתחילה יש לבדוק לפני אמירת כל ברכה או דבר שבקדושה?
האם יש הבדל בין אשכנזים לספרדים בנושא זה?
אם יש סיבה אמיתית לחשש כדאי לבדוק, אבל אם מדובר בלחץ מיותרובדרך כלל הכל בסדר, אין לבדוק, הלחץ המיותר הזה רק גורם לעצבים ועלול לגלוש לחרדות. התורה אוהבת שמקיימים מצוות בנעימות בשמחה וללא חרדה.
השאר תגובה