שלום רב,
מה מנהג הספרדים כשעונים ברוך ה' המבורך לפני ברכות קראת שמע ולפני עלינו לשבח הבנתי שחלק נוהגים לכרעו חלק נוהגים לכוף מעט את הראש, מה רואי לעשות שרוב הציבורי כורעים.
שאלה נוסף בקודשה שאומרים נקדישך ונעריץ הבנתי שצריך להרים את העקבים כלפי מעלה וגם את הראש בעצימת עניים. 3 פעמיים כל פעם שואמרים קדוש קדוש אך מה עושים ברוך ה' המבורך ובימלוך.
ראיתי שנוהגים גם לכרוע מעט בברוך ולהרים עקבים בימלוך.
תשובה:
שלום רב
בברוך ה' המבורך רבו הדעות שאין לכרוע כלל ראה ילקוט יוסף סי' נז סעי' ט שעמד למנין השיטות בזה והביא בשם האור לציון ועוד שלא לכרוע כלל, ומשום שאין לכרוע אלא במקומות שקבעו חכמים. אלא שכתב שהנוהג לכרוע יש לו על מי לסמוך.
לגבי הרמת העקב בקדושה, בשו”ת אז נדברו חי”ג סי’ לב אות ג’ כתב שאין לזה מקור, ואנו אין נוהגים כן. כנראה שיש לזה מקור כל שהוא אולי עפ”י הקבלה, ראה בשו”ת שיבת ציון ח”ב עמוד קטז שכתב הגרב”צ מוצפי שליט”א שאביו הצדיק המקובל רבי סלמן מוצפי זצ”ל היה נוהג לעשות כן ואף הורה לתלמידיו לעשות כן. וראה עוד בשו”ת רבבות אפרים ח”ג סי’ סא.
תודה על התשובת לגבי הקדושה זה מופיג גם בילקוט יוסף
בקשר למנהגי הנהגת הקהל בקדושה, שהבאתם, מובא בזה מתוך סידור הגאונים והמקובלים, חלק ג', עמ' תקמב וז"ל [ספר זה זמין בהיברובוקס]:
טעם העפיפה וההגבהה באמירת הקדושה:
המנהג הוא להגביה הגוף בעת אמירת קדוש קדוש קדוש ומובא בהטור בשם ההיכלות, וכמו״כ נזכר בתנחומא (ב, פ׳ צו) ונביא קודם מהיכלות רבתי כמו שמובא בשה״ל השלם ששם מובא כל העניין בשלימות. כ׳ שבלי הלקט (סי׳ כ׳): ובשעה שאומרים הקדושה צריך לפסוע שלש פסיעות לפניו על שם מלכי צבאות ידודון (תהלים סח — יג) ידדון כתיב, ידדון ..בהליכה, ידדון בחזירה. (שהש״ר עה״פ כרם היה לשלמה. ר׳ יהודה ב״ר סימון אמר ידודון בהליכה ידודון בחזירה. ובקוה״ר עה״פ שבתי וראה מהו ידודון ידודון' ידודון בהליכתן ידודון בחזירתן, ובמדרש תהלים מזמור סח ז, בסתם) וכמה — ג׳ פרסאות, כנגד מחנה ישראל. וכנגדן נהגנו ג׳ פסיעות זה מצאתי בשם רבי שלמה זצ״ל (רש״י) [הפרדס עמוד שכט, שם מדובר על ג׳ הפסיעות שלאחר התפלה וכנראה שלפני שבה״ל היה הנוסח לענין קדושה. השווה גם מחזו״ו עמי 15. ומקורו מדרש תהלים סח.[
ומה שנוהגין בני העולם לנענע עצמן בקדושה, מצאתי הטעם בשם דבינו שלמה זצ״ל, (רש״י) משום דכתיב (ישעיה ו — ד) וינועו אמות הספים מקול הקורא, היו מתנענעים ומזדעזעים מפני אימת מלך, קל וחומר. ומה אם אבנים נזדעזעו ונתנענעו שאינן מכירין שום דבר, כש״כ אנו שאנו מכירין שיש לנו להזדעזע מאימתו. מקורו תנחומא פ׳ צו אות י״ג, מכאן תקנו זכרונם לברכה לעוף אדם על,רגליו בשעה שאומר שליח צבור ק׳דוש קדוש׳ קדוש׳ ה׳ צבקות..
עוד מביא שם: ובספר המנהיג כ׳ (סי׳ נב) וראיתי בצרפת בכמה בני אדם שהיו מגביהין את עצמם בשעת קדושה. ויש לי סמך בספרים הפנימיים : אמר הקב״ה ברוכים אתם לי שמים וארץ ויורדי המרכבה, אם תאמרו ותגידו לפני מה אני עושה בתפלת שחרית ובתפילת המנחה וערבית בכל יום, ובכל שעה ושעה שישראל אומרים לפני קדוש ולמדו אתם ואמרו להם שאו עיניכם לרקיע כנגד בית תפלתכם בשעה שאתם אומרים לפני קדוש, כי אין לי הנאה בכל בית עולמי שבראתי שעה שעיניכם נשואות בעיני ועיני נשואות בעיניכם שאתם אומרים לפני קדוש.
השאר תגובה