אני זקוק לתשובה בנושא כשרות המטבח. במקרה דלהלן.
טיגנתי בצל במעט שמן במחבת פרוה, אבל כפי הנראה משמש גם לטיגון בצל עם מזלג או כפית נקיים חלביים. המחבת לא בן יומו.
העברתי את הבצל כשעוד היה חם לכלי שני, ומשם לבלנדר פרווה עם תערובת שבה היו שיני שום טריות.
את התערובת אפיתי עם כרובית וברוקולי ללא רוטב בתנור פרוה.
העברתי בכף בשרית מהתבנית לצלחות חרסינה בשריות קרות.
מה דין הצלחות והסכו"ם הבשריים. האם בחריף נחשב הבלוע בחריף כבלוע גם לגבי פליטת טעם לכלי, שאז אינו אוסר, או כעצמו של איסור. בתבלין למשל (סי' צה, ב) אנחנו מחשיבים רק כבלוע לענין ביטול ולא אמרינן דעביד לטעמא אע"פ שהתבלין חריף.
תשובה:
שלום רב
כיון שהמחבת לא בלעה מעולם חלב ממש, אלא רק טעם שהיה בבצל על ידי כפית חלבית, יש לסמוך שהמחבת אינה נעשית חלבית, ראה כאן בהרחבה. בפרט שכאן הכל כנראה היה אינו בן יומו, גם הכלים החלביים תחילה "סתם כלים אינם בני יומם", וגם המחבת עכשיו אינה בת יומה. ואף שהחמירו בדבר חריף באינו בן יומו, כאן שמדובר בטעם שלישי ודאי יש להקל [לספרדים שרבים מהם נהגו להקל באינו בן יומו גם בבצל שנחתך בסכין חלבית שאינה בת יומה שהוא טעם שני, ודאי אין מקום לחשש במקרה הנ"ל, אולם גם לאשכנזים במקרה זה יש להקל]. משום כך גם הבלנדר הוא פרווה ובודאי גם התנור, ומאפה זה מותר להניח על צלחת בשרית.
להבא המחבת בחזקת חלבית ואין להשתמש בה לכתחילה לדבר חריף פרווה.
חשוב לדעת, שאין לאכול כרובית שלא מגידול מיוחד ללא חשש תולעים, כיון שלא ניתן לנקותה כלל.
מה יהיה הדין במקרה כזה, אבל באופן שבטעות השתמשו במחבת לפעמים במזלג חלבי ולפעמים בבשרי (נקיים) בטיגון בצל, האם גם אז סומכים על כך שיש כאן רק טעם שלישי? אם המדובר באופו שרוב תשמישו של המחבת אינו לחריף.
תוספת דברים על הנ"ל: בתשובה אחרת במאגר מופיע שדעת הגר”ע יוסף זצ”ל שאם הסכין בו נחתך הבצל לא היה בן יומו בשעה שהתבשל בו החלבי יש להקל בזה לספרדים. אולם, אם הוא נטרף על ידי בשר וחלב, גם אם אחר כך עברו ימים רבים ועתה הוא אינו בן יומו בשעה שחותך בו בצל יש להחמיר כמבואר בשו”ת יביע אומר ח”ח או”ח סי’ מג. לא ראיתי את התשובה בפנים, האם זה רלוונטי לנידון זה או ששם המדובר באופן שהיה בשר וחלב ביחד ממש.
אם מדובר באותו בצל הוא נעשה איסור ממש של בשר בחלב וזו כבר בעיה חמורה יותר.
בהחלט רלוונטי כנ"ל.
השאר תגובה