פשטידה חלבית חוממה בחלבי.
כנראה שלא בחום שהיד סולדת ונאכלה על צלחת בשרית מקוראל.
שאולי הצלחת שימשה באותו יום תחתית על הפלטה לחימום קערה עם אוכל בשרי.
מה דין הצלחת?
תשובה:
שלום רב
אם את בטוחה שהפשטידה לא היתה בחום שהיד סולדת בו [45 מעלות בסך הכל] הצלחת כשרה, אבל אם יש חשש שהיא היתה בחום שהיד סולדת בו, הצלחת נעשית טריפה ובאופן כללי אין דרך להכשיר אותה כיון שהיא נחשבת כלי חרס שאינו ניתן להגעלה.
בהצלחה
תודה על תשובתך.
לגבי חום הפשטידה העברתי אותה ביד מצלחת לצלחת ולכן ניראה לי שלא היתה רותחת.
איך אני יכולה לדעת?
אני חוזר שוב, השיעור הוא לא רתיחה אלא 45 מעלות. במקרה של ספק תוכלי להקל לאחר 24 שעות, ולחומרא הכי טוב אם תעשי לה הגעלה 3 פעמים שיש סוברים שזה מועיל לכלי חרס.
ברצוני לשאול מדוע לאסור את הצלחת.
הרי ודאי שהצלחת אינה בת יומא מבשר, שאע"פ ששימשו בה בתור תחתית להניח עליה קערה בשרית, אין הבלוע יוצא מכלי לכלי בלא רוטב כמבואר ביור"ד סי' צ"ב ס"ח ועוד מקומות. וא"כ אנו מסתכלים רק על מה שבלעה בעבר בשר, וא"כ אינה בת יומא. וכאשר כלי בשר שאינו ב"י בולע חלב, נחשב הדבר ל'היתרא בלע' כמבואר בש"ך סי' צ"ג סק"ג ועוד, וא"כ כאשר כלי חרס בולע היתרא ניתן להכשירו ע"י הגעלה דמספיק הקלשה ואין צריך הגעלה גמורה, ככל דין היתרא בלע שאף שבלע ע"י ליבון מספיק הגעלה כמבואר בגמ' סוף ע"ז.
העולה מכל הנ"ל שאיני מבין מדוע אין להגעיל הכלי [ולכה"פ ג' פעמים כדעת בעהע"ט] ולהכשירו.
לתשובתכם אודה.
א. לא זכור לי שכלי שצריך ליבון מועילה לו הגעלה, ידוע לי שבמקום ליבון חמור מספיק ליבון קל. על כל פנים, לגבי כלי חרס שלא מועילה לו הגעלה לא ידוע לי שבפוסקים הקילו באינו בן יומו מהטעם שהזכרת.
ב. ההנחה של שהחימום נחשב מגע של יבש ביבש אינו מוחלט, כיון שיש כאן את השאלה של ריחא או זיעה בתנורים שלנו שכידוע החמיר בזה הרמ"א בסי' קח סעי' א.
יישר כח על התשובה.
ברצוני להוסיף כמה דברים.
א. אכן מבואר בפמ"ג סי' צ"ג שפ"ד ג' שאין להכשיר כלי חרס באופן הנ"ל משום גזירה אטו בת יומא. וכן נראה קצת בש"ך בנקוה"כ שם. אך מעודי תמהתי, שהרי הקשה הש"ך יור"ד קל"ה סקל"ג על מה שפסק השו"ע שם שכלי חרס שבלע ע"י כבישה מועיל לו הגעלה, מדוע יועיל לו הגעלה הרי כבוש כמבושל ממש ואין הגעלה לכלי חרס. וכן הקשה הש"ך על השו"ע סי' תנ"א סכ"א שמועיל הגעלה לכלי חרס שבלע חמץ ע"י כבוש כמבושל. ותי' שם הש"ך בסופו, שחמץ שאני היות ויש הסוברים שנקרא 'היתרא בלע'. והעולה מהש"ך שאף כלי חרס שבלע ע"י חום [שהרי השווה הש"ך דין כבוש כמבושל לחום ממש] יוכל להכשירו ע"י הגעלה כאשר מה שנבלע נקרא 'היתרא בלע'. וא"כ נחזור ונקשה מדוע שלא תועיל הגעלה לכלי חרס באופן הנ"ל.
ב. לא זכיתי להבין כוונתכם, מה שייכא תנור וזיעה וריחא להכא, וכי צלחת שמניחים על הפלטה ונוגעת בכלי אחר שייך זיעה וכו'.
לתשובתכם אודה.
א. כנראה זה בצירוף מה שכתב שם שבכבוש עדיין יש קולא כיון שהוא צונן, לומר כבולעו כך פולטו. אף שמחמת הסברא הזו לבד לא הקל שם בשאר איסורים.
ב.על הצלחת היתה פשטידה, היא התחממה והזיעה שלה התפשטה בכל המיקרוגל ונגעה ישירות בצלחת למטה. הדין של מגע יבש בין כלים נאמר רק על סיר שנוגע בסיר או בחצובות על הכיריים, לא בתוך תנור סגור.
יישר כח.
לגבי החלק השני, אני מסכים עם כל מה שנאמר אך השאלה של השואל הייתה בלי קשר למקרוגל, אלא שהצלחת הבשרית הונחה על פלטה ועליה הונח כלי בשרי. אך בכל אופן אין זה נפק"מ לדינא כי היות והיא צלחת בשרית אף שאינה בת יומא ואח"כ נבלע בה חלב, הרי הצלחת אסורה כי שכבר כתב הרב לפני כן.
השאר תגובה