שלום ומבורך!
רוצה לשאול לגבי ייסורים פיזיים ונפשיים. כמה שאלות.
האם זה נכון שאדם שחיי בעולם הזה עם פחדים או חרדות … כמו למשל אדם שלא יישן טוב בלילה מחמת טרדת הילדים, רכוש ממוון, כספים…)
האם זה מכפר לו הדאגות מהסוג זה?
או שאלוקים כועס עליו שאין לו אמונה שהוא יודע שהכל זה מהשם.
האם אדם שיש לו דאגות זה מחמת חוסר אמונה ובטחון?
או שזה לא בשליטת האדם?
אם זה לא בשליטתו רגשותיו או פחדיו… האם הוא יענש עליהם?
לפי התורה פחדים חרדות דאגות זה מוגדר כחולי לכל דבר.
ומי ששומר תורה ומצוות כביכול אמור להיות בריא ושלם כרצון הצורה והתכלית. " וכל המחלה אשר שמתי במצריים לא אשים עלייך…"
אשמח לתגובה
תשובה:
שלום רב,
אין כל ספק שמצווה רבה היא להיות בשמחה, ולעבוד את ה' בשמחה. אולם טבע הבריאה וטבע האדם הוא כשיש לו סיבות טובות לדאגות הוא דואג… האמונה והבטחון אכן אמורות לסייע לו להקטין ולמזער את הדאגה, ועלינו לעבוד על כך ולשאוף לזה יותר ויותר. אבל הטבע הוא לדאוג כשיש סיבות טובות לכך. ולא ניתן להגדיר את הדאגה עצמה כחטא. כבר אמרו בגמרא (ברכות יז,א): "רבי אלכסנדרי בתר דמצלי אמר הכי: רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות; יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם, ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם". כלומר, מי מעכב? שיעבוד מלכויות – כלומר, הצרות התוכפות אותנו מפריעות לנו לעשות את המצוות.
בשו"ת בשמים ראש סי' שמח פסק שאדם שאיבד עצמו לדעת נוכח הצרות שתכפו אותו ויסורי עוני גמור, אין לו חטא ודין מאבד עצמו לדעת. אמנם רבים תקפו את הפסק הזה ראה שו"ת חת"ס (אבה"ע סי' סט). אבל התמיה היא על מה שכתב שהמעשה שעשה לא נחשב לחטא. אבל עצם הדכאון והעצבות, לצערנו הוא דבר טבעי.
הלוואי שנזכה כולנו לעבוד את ה' בשמחה
