מחבת חלבית (רגילה, לא טפלון) שאינה בת יומה שבדרך כלל משתמשים בה עם שמן, אך טיגנו בה בשר ללא נוזלים. האם די לה בהגעלה או זקוקה לליבון. במידה וזקוקה לליבון, איזה ליבון?
בתודה מראש.
תשובה:
שלום רב
למנהג בני אשכנז יש צורך ללבן את המחבת באש, אולם למנהג בני ספרד, אם אתה בא להשתמש במחבת אחרי שעבר 24 שעות מהשימוש הבשרי די בהגעלה ולא צריך ליבון, כיון שהולכים בזה אחר רוב תשמישו של הכלי.
בכף החיים סי' תנא ס"ק קז כתב שמנהג רבים מבני ספרד להחמיר בענין זה כדעת הרמ"א.
הליבון יעשה על ידי נתינת המחבת באש עד שתאדים או תתקלף.
מקורות:
ברשב”א (בשו”ת ח”א סי’ שע”ב ותתי”ז וח”ג סי’ רע”ט) מבואר, שהולכים אחר רוב תשמיש הכלי, ולכן בקערה שמשתמשים בה בד”כ ככלי שני, אף אם יתכן שהשתמשו בה גם ככלי ראשון, מספיק מעיקר הדין להכשירה בכ”ש. וכך פסק המחבר (סי’ תנ”א סעי’ ו’ וכ”ה). טעם הדבר הוא (כ”מ ברשב”א שם, וכ”כ הרמ”ע מפאנו סי’ צ”ו), שהרי גם אם בלע פעם בצורה אחרת, שטעונה הכשר חמור יותר, הרי כבר עבר מעל”ע, וא”כ הוא נטל”פ ואינו אוסר מן התורה. ובאמת אם בלע בצורה חמורה יותר במעל”ע האחרון, שאז הבליעה היא נטל”ש, גם המחבר מודה, שיש להכשיר כפי צורת אותה בליעה (רמ”ע שם, וכ”פ המ”ב שם ס”ק מ”ו בשם האחרונים).
אמנם הרמ”א שם מחמיר בזה, שאפילו כוסות שיש לחשוש ששרה בהם פעם לחם מעל”ע, או עירו לתוכם חמץ מכ”ר, צריך להגעילם בכ”ר (או למלאות ולערות שלשה ימים – מ”ב ס”ק ק”נ). הט”ז (ס”ק י”א) מפרש שזו חומרא בעלמא, מפני המון העם, שלא ידעו לחלק בין רוב תשמישם או לפעמים. ובפמ”ג (במש”ז שם) מפרש, שהרמ”א מחמיר לשיטתו, שאוסר נטל”פ בפסח. ומ”מ להלכה כשר בדיעבד, אם הכשירו כפי שמשתמש ע”פ רוב (מ”ב ס”ק מ”ז בשם אחרונים).
הטעם שהולכים אחרי רוב תשמישו, כתב באגרות משה ח"ב סי' לא, כיון שבלאו הכי נותן טעם לפגם מותר מהתורה וחכמים אסרוהו אטו בן יומו, וכאן שמן הסתם לא יבואו להשתמש בו שוב ללא נוזלים, אין לחשוש.
