בדיקת תאנים מתולעים

יש כמה זנים של תאנים לא כל זן נגוע כ"כ, הזן הקדום שהיה בארץ ישראל היה שונה מהזן המשמש היום לתאנים ביובשות שהוא הזן הטורקי שהרביה שלו חייבת להתבצע ע"י האבקה באמצעות חרקים החודרים בלי אפשרות לצאת, אבל קיימים זנים אחריים מקומיים שיש בהם האבקה עצמית ויתכן שבהם נתברכה ארץ ישראל.

רק הזנים שאינם מקומיים יש בהן צרעות מההאבקה
להלן העתקה מאמר שכתב ד"ר אבחיל גרינברגר בקובץ אמונת עיתך
הצרעות, במאמציהן לחדור אל פי התאנה הצר, נפגעות, מאבדות את כנפיהן ואברים אחרים ומסיימות את חייהן בתוך פרי התאנה

הזנים המקומיים בארץ הם פרתנוקרפים – מבשילים ללא צורך בהפרייה. אמנם הם יכולים להיות מופרים ואז ייצרו זרעים ופרי מעולה יותר.

היום יש עצי תאנה רבים מיובאים הנזקקים להאבקה. יש זנים, גם הם מיובאים, היוצרים פרי בכורות פרתנוקרפי אך להבשלת פירות הקיץ זקוקים להפרייה על ידי צרעות, ולא, הפגות נושרות ללא הבשלה. אחד מהם הוא הזן "נצרתי" הנוטל חלק הארי מתוך פרי הבכורות בשוק.
פירות מואבקים ומופרים הם בעלי זרעים ואילו פירות פרתנוקפיים הם חסרי זרעים. בחינת תוך הפרי על ידי אדם שלמד להבחין בין ביציות ובין זרעים, מלמדת האם הפרי הוא תולדת הפרייה או ללא הפרייה.

כזכור, פרי התאנה (לא פרתנוקרפי) מבשיל פירותיו רק הודות להאבקה על ידי הצרעות. הצרעה, עם סיימה את הטלת הביצים (בפרחים קצרי עמוד עלי) או את ההאבקה (בפרחים ארוכי עמוד עלי), מסיימת את תפקידה ויעודה בחיים. רוב המחקרים אודות היחסים בין התאנה ובין הצרעה מסתיימים בשלב זה, ואין התענינות בגורלה של הצרעה. קרוב לודאי שרוב הצרעות מתות בעודן בתוך הפרי. הוזכר שהצרעה מחרפת נפשה כדי לחדור לתוך הפרי ומגיעה פנימה כשהיא פצועה ודוויה, חסרת כנפיים ומחושיה פגועים. "חרוף הנפש" של הצרעה הוא אינסטינקט המבטיח השלמת מחזור החיים הסימביונטי של התאנה ושל הצרעה. האינסטינקט סיים את תפקידו עם השלמת ההאבקה או ההטלה ולצרעה אין מניע ואין אפשרות לצאת מהפרי.

פגרי הצרעות רחוקים מלהיות בשלמותם מלכתחילה ואולי אף ממשיכים להתפורר עד שלא נותר מהם שריד נראה לעין. יש גם לזכור שרוב התאנים הטריות הנמכרות בארץ הן תולדה של חנטה פרתנוקרפית ללא מעורבות הצרעות.
עם זה כדאי לזכור ששכיחה נוכחות של חרקים חיים אחרים בפרי, כגון רימות זבובים, ועל כן יש לבדוק היטב את הפרי קודם אכילתו.
עד כאן ההעתקה