בסד
לרבנים שלום,
בסידורי התפילה השונים נוסח ספרד/אשכנז (תפילת כל פה, בית תפילה וכו׳) מודפסים הקטעים: מה טובו אהליך, אדון עולם והפיוט יגדל א-לוקים חי, וכתוב באותיות הקטנות שיש לומר אותם. מהי רמת חיובם של קטעים אלו?
חובה לאמרם? טוב לאמרם?
וכמו כן, בהרבה קהילות אשכנזים בדרך כלל מתחילים הציבור את התפילה בקול מ-הודו לד׳, לעיתים אפילו בלי להזכיר את חלק הקורבנות ואילו אצלי בני עדות המזרח מתחילים את התפילה בציבור בקול אפילו מ-פתח אליהו. נדמה שאצל בני אשכנז ענין הקורבנות הוא באחריות המתפלל ואילו אצל בני עדות המזרח יש יותר דגש שגם חלק זה יאמר על ידי הציבור. אנא עזרו לי לעשות סדר בדברים.
בברכה איתי
תשובה:
ננסה לעשות מעט סדר בדברים.
אמירת הקרבנות אינה חובה. למרות שהיא ודאי מעלה גדולה. ראה בשו"ע סי' א' סעי' ב': "טוב לומר פרשת העקדה ופרשת המן ועשרת הדברות ופרשת עולה ומנחה ושלמים וחטאת ואשם וכו".
פרשת התמיד – קרבן תמיד היא חובה. כתב הרמ"א סעי' א' שאם אי אפשר לאומרו בציבור יכול לומר בביתו. אגב, בהרבה קהילות אשכזים בחו"ל השעה הנקובה בלוח המודעות לתפילת שחרית היא דווקא לאמירת הקרבנות ולא לברוך שאמר.
שאר התפילות (מה טובו, אדון עולם, ויגדל) אינם חובה וכמובן שזו מעלה גדולה לאומרם.
מה טובו – יסודה עוד מזמן הגאונים, היא קיימת בסידור רב נוטראי גאון. וכן במחזור ויטרי (תלמידו של רש"י). אולם בשו"ת מהרש"ל (פולין במאה ה16, סי' מד) מיאן לאומרו משום שיסודו הוא בדברי בלעם הרשע בפרשת בלק – מה טובו אהלך ישראל, וכוונתו היתה לרעה. אולם אנו נוהגים לאומרו משום שכוונתנו ודאי לברכה.
אדון עולם – לא ברור מי חיברו ומאיזה תקופה, יש אומרים רבי שלמה אבן גבירול חיברו, ויש מייחסים את זה לזמן קדום יותר. בשו"ת כנפי יונה הביא בהקדמה ששמע מפי אנשי אמת שפעם בא מחבר אחד להגר"א זצ"ל לבקש מאתו הסכמה על פרושו לסידור התפלה וראה הגר"א ז"ל בריש ספרו טעם להתחלת התפלה באדון עולם ע"פ מ"ש ר"ש בר יוחאי מיום שברא הקב"ה את העולם לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם אבינו וקראו אדון שנאמר ויאמר אדוני במה וידוע שאברהם תקן תפלת שחרית ועל כן ראוי לקבוע את השם הזה בראש תפלתו של אברהם אבינו ואמר הגרא ז"ל אלמלא לא בא ספרו בדפוס אלא בשביל דבר זה די.
יגדל – הוא שיר שחובר על יסוד י"ג עיקרי האמונה שהביא הרמב"ם.
