שלום כבוד הרב…
קראתי שהפרק הראשון במסילת ישרים, שיתברר קודם כל מה חובת האדם בעולמו,
למה שבן אדם שאין לו אמונה יענין אותו לפני זה מה חובתו בעולמו, מה זה אכפת לו?
קראתי שאחרי שיתברר אצל האדם מה חובתו בעולמו, הוא ממשיך ואומר שם, שאין האדם נברא אלה להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו וכו'… איך זה מתקשר לחובת האדם בעולמו להתענג על ה' יתברך? ואיך אני אמור למצוא מדבר זה מה החובה שלי בעולם?
גם קראתי שהוא מביא בשם רבי פנחס בן יאיר, זהירות מביא לידי זריזות,זריזות מביא לידי נקיות וכו'… היא כל מידה מביאה למידה שבאה אחריה למה הוא רשם להם פירושים(נקיות, פרישות, טהרה) הם אמורים לבוא מעצמם…
תשובה:
שלום רב
מחמת הדוחק בהכנות לחג נשתדל לענות בקצרה.
1. אין כוונת רמח"ל שהבנת החובה קודמת לאמונה, אין לכך רמז בדבריו, אלא שיסודה של עבודת ה' היא בהבנה מה חובת האדם בעולמו, וזו אכן אמירה פשוטה ומובנת עד למאוד.
2. רמח"ל בונה את כל ספרו באופן כזה, שאם אדם ידע לאן פניו מועדות הוא יוכל לתכנן את הדרך המובילה לשם, ובכך ניתן לבאר את שתי הנקודות שהעלת, ראשית, ההבנה שאדם נברא כדי להתענג על זיו השכינה בעולם הבא, דבר שמחייב שהדרך להגיע לתענוג זה היא על ידי שמירת המצוות כהלכה והעבודה התמימה, ממילא זוהי חובת האדם בעולמו. משום כך גם נותן רמח"ל את הביאור המלא לכל התהליך בסדר של המידות המובילות זו לזו, כיון שרק אם ידע האדם לאן הוא אמור להגיע בסופו של תהליך עבודת המידות הוא יוכל לבצע את התהליך הזה כראוי.
בשפה המודרנית של הg p s רק לאחר הזנת הנתונים של היעד הסופי ניתן לחשב דרך.
בהצלחה לכולנו.
