לאחר מבצע צוק איתן חשתי התעוררות עמוקה לעשות תשובה. יש לי הרבה נפילות בעיקר בשבת למרות הרצון להתחבר לבורא עולם. מה לעשות בעניין זה? שאלה נוספת: אני קוראת הרבה על ההסטוריה של העם היהודי, ואין לי מוצא מהכאב על הילדים והתינוקות שמתו לבד ובייסורים למשל בבלוק הניסויים באושוויץ. לא משתחררת הרוסה כבר כמה שנים מהמראות התמונות והעדויות. איך להמשיך מכאן? תודה דליה
תשובה:
שלום רב
נאמר בכתוב "שבע יפול צדיק וקם", כלומר, הדרך הנורמלית היא שנופלים קמים וממשיכים הלאה… יצר לה האדם רע מנעוריו ואדם תמיד נמשך מטבעו לחיי החומר ולעצלות, עלינו להשלים עם זה שכך הוא הטבע, אלא שתפקידנו להתגבר ולעשות כל מאמץ שלא להכשל, ובעיקר לדעת שכל נפילה היא רק חלק מהדרך העולה ומגיעה עד כיסא הכבוד. לא לחינם העמיד רבי נחמן מברסלב כמוטו של משנתו החינוכית את המשפט "אין יאוש בעולם כלל", כי היאוש הוטא עצת היצר, אדם צריך להביט תמיד קדימה ולא אחורה. שיהיה בהצלחל רבה לכולנו.
בנוגע להבנת השואה, צריך להבין שהשאלה היא אף פעם לא היכן היה האלוקים ואיך נתן לדבר כזה לקרות, אלא להיפך ממש, ככל שמתבוננים יותר בהתרחשות ההזויה הזו מבינים שלולי יד ה' הדברים לא היו יכולים לקרות, את חשבונות שמים לעולם לא נוכל לדעת, אולם דבר אחד חשוב שיהיה ברור לנו, שהקב"ה חפץ תמיד בטובתנו וכל קשיי הגלות הם כולם בבחינת "את אשר יאהב ה' יוכיח". לעיתים אדם נדרש לכפר על חטאים מגילגול קודם, ולעיתים כל תכליתו של האדם בעולמו ודרך תיקונו הוא שעל ידו יזדעזעו אמות הסיפים ועם ישראל יחזור בתשובה, אין לנו מושג, אולם בסופו של תהליך כל נשמה מגיעה לתיקונה השלם ולתענוגיה הנצחיים שכל העולם הזה הוא כאין וכאפס לעומתו.
כמובן, אם התמונות עושות לך לא טוב אין טעם להתעסק בהן, אדם צריך לזהות מה מחזק אותו ובונה אותו ברוחניות לא בקטע המפחיד והמיירא אלא בקטע השמח והמלטף, וכך לעבוד את הקב"ה מתוך שמחה וקירבה אמיתית.
בהצלחה רבה בהמשך הדרך.
