כתוב בדרך ארץ רבה פרק ה: לעולם יהיו כל בני אדם חשובין לפניך כלסטים והוי מכבדן כרבן גמליאל.
רציתי לשאול על ההנהגה הזאת.
הרי חז"ל לא ממליצים לנו ללכת בדרך שהיא קיצונית, ואיך ניתן לומר שמצד אחד לכבד אדם כמו רבן גמליאל ומצד שני לחשוב אותו כליסטים? יש פה להבנתי הנהגה מאוד חשדנית כלפי אנשים ואמרה שאומרת לא לתת אמון באנשים אלא אם כן אתה יודע בוודאות שהוא אמין,כלומר נקודת המוצא היא שהאנשים אינם אמינים,כמובן לכבד אותם אך לחשוד בהם כשם שמכבד אותם. והרי כתוב שצריך לדון כל אדם לכף זכות ועוד מאמרים בסגנון הזה שצריך לתת אמון בבני אדם(כך להבנתי)
וגם, האם בכל אדם עלינו לנהוג זהירות שכזו?ומדוע אין זה סוג של "אחד בפה אחד בלב" או שקר זה או גניבת דעת היות ובמעשים אנו מכבדים אך בלב מאוד חושדים.
אשמח להבין את ההנהגה יותר לעומק ואשמח אם הרב יתקן אותי אם טעיתי,ויבהיר לי את הנקודה.תודה.
תשובה:
אכן הערה יפה, בפרט הערתך שהרי צריך לדון כל אדם לכף זכות. אולם כנראה שלמרות שצריכים לדון כל אדם לכף זכות, צריכים עדיין להיות זהירים, כל עוד לא מכירים אותו.
ראה בספר נפש שמשון על תהילים (עמוד קנז) שם ביאר הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל אימרה זו, וכך כתב שם:
"כבדהו כרבן גמליאל וחשדהו כליסטים
בפסוק זה כתוב יסוד חשוב עלינו להבין שיש רשעים בעולם!
זה שאנחנו לא מבינים זאת הוא משום שאדם מטבעו מודד כל דבר לפי עצמו אדם כשר אינו חושד בחבירו שהוא רמאי מדוע כי הרי אני לא הייתי
עושה דבר כזה.
קורה לפעמים שאדם עושה שותפות עם איזשהו רמאי הוא פוגש אותו מדבר אתו הרבה זמן ורואה לפניו אדם ישר הוא לא מעלה בדעתו שהלה
מסוגל לרמות ולגנוב אותו מה פתאום וכי אין לו מצפון אבל דוד המלך זועק זאת מפורשות כי אין בפיהו נכונה קרבם הוות ישנם אנשים שהם רשעים שבורים בפנימיותם עלינו להאמין בזאת.
כלל יסודי זה לחשוד ברשעים כבר לימדונו חז"ל באומרם לעולם יהיו כל אדם בעיניך כליסטים וכבדם כרבן גמליאל מסכת כלה רבתי פ"א ה"א רבן גמליאל היה נשיא ישראל אין לנו מושג לאיזה כבוד היה זוכה נשיא ישראל ישנו חיוב מיוחד של קימה והידור בפני הנשיא ועוד הרבה הלכות
המיוחדות לכבוד הנשיא
כבוד כזה לימדונו חז"ל צריך לכבד כל אדם מישראל ועם כל זאת יש לחשוד בו שמא ליסטים הוא גזלן ושודד עד שלא מכירים את האדם ומבחינים שהוא צדיק צריכים לחשוד בו".
