שלום וברכה כבוד הרב
אני לא יודע אם זה המקום המתאים לשאול, אך בכל זאת אנסה
אני יודע שהכל מהשם יתברך, אך האם דברים פעוטים שאני עושה, לדוגמה הפלתי כלי כתיבה כי לא אחזתי אותו מספיק חזק, האם זו פשוט טעות שלי, או האם גם זה היה מתוכנן? הרי אני מבין שאם הקדוש ברוך הוא היה רוצה שהכלי כתיבה לא יפול לי, הוא לא היה נופל. אך מה הגבול כאן? הכל בידי שמיים מלבד יראת שמיים, אך מה לגבי מרחב הפעולה שבדברים שנקצבו לי? לדוגמה קצבה של סבל מסוים, אם אני בנוסף לסבל שהוקצב גם לא אקשור שרוכים ואפול, גם זה מהשם יתברך או שזו פשוט בחירה שלי. שאלה קצת טיפשית, אבל יש לי קושי בהבנתה.
תודה רבה ותבורך מהשם יתברך. :)
תשובה:
שלום רב
אכן שאלת שאלה יסודית. חז"ל כבר השיבו על כך ואמרו "צינים ופחים בדרך עיקש", כלומר, אדם שיוצא מביתו בחורף ללא לבוש הולם ומצטנן, זה לא בא לו כעונש וכיוצא בזה אלא בבחירתו בה בחר להזיק לעצמו. ומשום כך ציותה תורה על האדם לשמור את גופו בריא שלא יחלה. כך גם כשאינו שומר על רכושו כיאות. אולם כאשר אדם נוהג באופן הרגיל ואירע לו דבר מה, זה תמיד בהשגחה נטו, כמו שאמרו חז"ל: "אין אדם נוקף אצבעו [מקבל מכה קלה ביד] למטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה". וכן אמרו "שומר פתאים ה'", כלומר, אדם אינו מחוייב להשמר על עצמו יותר מהרגילות, אלא כאשר הוא נוהג כרגיל הכל כבר מסור ביד השגחת ה'. כך אמרו לגבי סכנות קלות שבני אדם אינם רגילים להשמר מהן.
דוגמא לדבר, הנידון הידוע בפוסקים אם מותר לעשן סיגריות. לפני שנים הורה הגר"מ פיינשטיין שעל סכנה כזו תקף הכלל ששומר פתאים ה', שכן רואים אנשים רבים מעשנים ומאריכים ימים ולהיפך. לימים התבררה יותר הסכנה שבעישון מצד כמה מחלות קשות כידוע, וכבר יש שהורו שהדבר אסור מעיקר הדין, כך סבר הגר"ש וואזנר ועוד רבים. ומכאן נלמד את כלל הדברים.
מרחב הפעולה כפי שאתה מגדיר זאת אינו מאוד מוגדר והוא חידת היקום, אבל הכלל העולה מהדברים ברור.
יום נעים, ושלא נדע לעולם צער ומכאוב!
