איך לברר מדוע לא מברכים שהחיינו בפעם הראשונה של ספירת העומר?
תשובה:
שאלה זו כבר נשאלה ברבים מהפוסקים. ראה בר"ן (סוכה כא,א ד"ה וכתבו): "צ"ע לפ"ז למה אין מברכין זמן על ספירת העומר וראיתי מי שכתב שאם לא ספר בלילה לא יספר ביום כדתנן כל הלילה כשר לספירת העומר משמע דהא ביום לא יצא ומשום הכי לא אמרינן ביה זמן". ובשו"ת רדב"ז (ח"ד סי' רנו) ביאר את כוונת הר"ן: "ונראה לי בטעמו של דבר דבשלמא אם לא ספר בלילה סופר ביום נמצא זמנה קבוע וכל החמשים יום זמן אחד הוא ומצי לברוכי שהחיינו אבל השתא דאם לא ספר בלילה אינו סופר ביום נמצא דאותו היום אין לו תשלומין וכיצד יברך והגיענו לזמן הזה לספור חמשים והוא לא ספר כל החמשים ומה שחוזר וסופר בלילה של אחריו זמן אחר הוא זה ולא היה אפשר לתקן שיברך שהחיינו בתחלת הספירה ואם ישכח ולא יספור לילה אחרת יחזור ויברך שהחיינו בלילה של אחריה פעם אחרת וכן בכל פעם שישכח יום אחד דהא כולה חדא מצוה היא ואין לברך ב' פעמים על מצוה אחת".
עוד תירץ הרדב"ז שם, כי אין אומרים ברכת שהחיינו על דבר שהוא הכנה למצווה אחרת. כמו בבניית סוכה שאין אומרים שהחיינו על בניית הסוכה. וכתבו שבשעה שמברך שהחיינו בישיבה בסוכה ביום הראשון, שיכוון לפטור בזה גם על בניית הסוכה. כמו כן ספירת העומר, מאחר שזה הכנה לחג השבועות, בברכת שהחיינו בחג השבועות צריך לכוון לפטור גם את ספירת העומר.
דבר נוסף כתב שם הרדב"ז, כי לא ניתן לברך שהחיינו על מצווה שעדיין לא סיימת, ותסיים אותה רק כעבור חמישים יום. (תירוץ זה הוא כמובן לדעה בראשונים שכל מצוות ספירת העומר הוא מצווה אחת ולא כל יום שהוא מצווה בפני עצמו).
ובשו"ת הרשב"א (ח"א סי' קכו) גם נשאל בשאלה זו, והשיב: "וספירת העומר אין בו זכר לשום הנאה אלא לעגמת נפשנו לחורבן בית מאויינו". וראה עוד בלבוש סי' תפט, ובשו"ת יעב"ץ ח"א סי' כה אות ה'.
