תקנות חז"ל שבטלה סיבתן, האם יש צורך לקיימן?

שלום וברכה. ידוע שחכמים גזרו על רפואה בשבת משום שחיקת סממנים. למה בזמנינו, שברובא דרובא מקרים אין את החשש הזה כי קונים כל התרופות מוכנות, הגזרה לא התבטלה? הלא שו"ע פסק לדוגמה שאין היום איסור של משקין מגולים כי בטלה הסיבה.
תודה

תשובה:

שלום רב.

הכלל בכל מקום הוא שגם אם בטל הטעם לא בטלה התקנה. ובטעם הדבר אמרו בגמ' בעירובין כא ששלמה המלך אמר על כל דבר ודבר של סופרים חמשה ואלף טעמים. נמצא שהטעם הנגלה לנו  בתקנת חז"ל אינו הטעם העיקרי והיסודי שלהם. כמו כן ויעויין במשך חכמה פרשת בא על הפסוק החודש הזה לכם שכתב: "מקובלים אנו מרבינו הגר"א, שאם כי חז"ל פירשו טעמם בכל זאת עוד השאירו טמונים בסתר לבבם טעמים לאלפים".

הדבר בא לידי ביטוי נרחב בחכמת הקבלה. לעיתים ענינים שעל פי תורת הנגלה אינם אלא מנהג בעלמא שאין בו חיוב כלל, על פי חכמת הנסתר גנוזים בהם ענינים גבוהים. כך הוא לגבי אכילת כרפס בליל הסדר, שעל פי תורת הנגלה הסיבה לכך היא כדי שלא ישנו התינוקות, ועל פי חכמת הנסתר זהו אחד השלבים המרכזיים בתיקון העולמות העליונים על פי מעשינו בליל הסדר ולא ניתן כלל לדלג על השלב הזה.

דוגמא נוספת לכך היא תפילין של רבינו תם, שאף שעל פי תורת הנגלה נפסקה הלכה כרש"י ואין כל צורך בהנחתם, על פי סוד תיקונם גבוה מתינוקם של תפיליןם של רש"י, והכרח גמור הוא להניחן לצורך תיקון העולמות [כמובן, דברים אלו נמסרו למקובלים המבינים בענינים אלו].

שונה בכך ענינים שנתנו לנו חזל לא בתורת איסור או מצוה אלא משום חשש סכנה, שכן חכמינו מלבד מה שהיו גדולים בתורה היו בעלי ידע עצום בחכמת הטבע, ולענין זה אין לנו אלא הטעם המובא בדבריהם, וכל שאין סכנה בדבר שוב אין להקפיד על כך.