1 האם נכון ש "שבות דשבות" ע"י יהודי כגון: בסגירת מקרר שיש בו מנורה שתתכבה הוי איסור דרבנן, ובמרפקו הוי תרי דרבנן, והוא שבות דשבות?
2 האם התירו שבות דשבות גם במקום חשש לגרימת חולי, או למצוה כגון לימוד תורה ולשמיעת קדושה וכדו'?
תשובה:
שלום רב.
המילה "שבות" פירושה איסור דרבנן, כך שלא ניתן לנסח את השאלה באופן האמור. ומכל מקום, כיבוי מנורה עלול בהחלט להחשב כמלאכה דאורייתא, בודאי לדעת החזון איש שסובר שכל סגירת מעגל חשמלי נחשבת כבונה ופתיחתו נחשבת כסותר. אולם, לדעת רוב הפוסקים נורה שאינה עם חוט להט אלא פלורוסנטית כמו ברוב המקררים וברוב הנורות כיום, האיסור אינו אלא מדרבנן. ממילא, כאשר נעשה הדבר על ידי שינוי כמו באופן שהזכרת יחשב הדבר כתרי דרבנן "שבות דשבות" אולם גם שבות דשבות לצורך מצוה לדעת חלק מהפוסקים אין להתיר אלא באמירה לגוי – כלומר, לומר לגוי לעשות מלאכה דרבנן, ולא על ידי ישראל.
מקורות:
ראה כאן.
אכ האם מותר לומר לגוי לקחת אותי עם מטריה לביה"כ כדי להתפלל או לשמוע קדושה ולברית וכדט?
לדעת רוב הפוסקים יש להקל בכך מהטעם האמור, וכעין מש"כ הפרי מגדים סי' שמו משב"ז ס"ק ו לגבי סידור, אולם, בביאור הלכה סי' שטו הביא שהגאון בעל נודע ביהודה סבר שפתיחת מטריה בשבת אסורה מדאורייתא ולדבריו אסור לעשות זאת, כיון שאין כאן אלא שבות אחת. כמו כן, דבריכם אמורים במקום שיש עירוב או שאין רשות הרבים דאורייתא.
השאר תגובה