בס״ד. שלום כבוד הרב , בתשובה לשאלתי כתבת ״אכן, הריגת בהמה שלא כדי להנות בבשרה נחשבת כ"מלאכה שאינה צריכה לגופה" ואינה אסורה אלא מדרבנן. אולם, אם הוא הורג כדי להנות מבשרה או מעורה, אף שאינה ראויה לאכילה יש בכך איסור דאורייתא.
״. השאלה היא מדוע בבהמה זה איסור דרבנן ובתרנגול , בדוגמאות המפורסמת פסיק רישיה מודה ר שמעון שחייב מדאוריתא , מדוע בפרה זה גם לא יהיה איסור דאוריתא ?
תשובה:
שלום רב.
השאלה שלך נפלאה וכבר עסקו בה גדולי האחרונים, אבאר יותר את כוונתך.
לכאורה יש לנו שני כללים הסותרים זה את זה: מחד גיסא, נאמר ש"מלאכה שאינה צריכה לגופה" כמו אדם שחופר בור ואינו צריך את עצם החפירה אלא את העפר היוצא ממנה – אינו עובר אלא באיסור דרבנן, ומאידך, אדם שעושה מלאכה ללא כוונה כלל, כמו אדם שגורר ספספל ועושה על ידי כך חריץ בקרקע, עובר באיסור תורה של חורש אף שאינו זקוק לחפירה זו כלל? ובמילים קצרות: מדוע כל פסיק רישא לא יחשב כמלאכה שאינה צריכה לגופה?
בס' ערוך השולחן בפתיחה להל' שבת עמד על כך, ומבאר, שכאשר אדם עושה מלאכה לצורך מסויים, אלא שאותו צורך הוא ונה מהתכלית הרגילה של מלאכה זו, אין הוא עובר בכך אלא מדרבנן, כיון שכוונתו מחשיבה מלאכה זו כשונה מזו של תורה [חפירה בתורה ענינה תיקון הקרקע ואילו הוא כרגע עוסק במילוי עפר]. אולם, כאשר הוא אינו מתכוין לשום מלאכה, נמצא שהוא עושה את אותה מלאכה האסורה מהתורה, אלא שאינו מתכוין לכך, וכיון שהוא פסיק רישא, נחשב הדבר ככונה גמורה והוא עובר בכך מדאורייתא.
בהצלחה רבה.
