שלום וברכה,
בצמוד לבניין בו אנו מתגוררים הוקם בית כנסת.
בית הכנסת הוקם לכתחילה על מגרש גדול ומתנשא לגובה רב על פני מספר קומות.
לנו כדיירים היה ברור שאחת הקומות תשמש לבסוף כאולם אירועים ולכן ביקשנו מהעיריה להגביל את השימוש בבית הכנסת כך שלא יפעילו בו אולם אירועים.
ההתנגדות נבעה מכך שמרחק בית הכנסת מהבניין הינו כ-3-4 מטרים וכי הרעש בעת האירועים יפריע למנוחתינו, בנוסף לא הוסדרה חניה מתאימה ובעת אירוע מתמלא הרחוב במכוניות רבות אשר הופכות את הרחוב מרחוב שקט לרחוב סואן. קיום אירועים גם מגדיל לכלוך ברחוב בסמוך לבניין.
העיריה אכן נענתה ובהיתר הבניה נאמר כי לא יותר קיום אולם אירועים בבית הכנסת. בנוסף, בהיתר נאמר כי לא תותר הפעלת מקוה בבית הכנסת.
כיום, לאחר הקמת בית הכנסת מתקיימים בו אירועים על בסיס קבוע באולם אשר ידוע באזור כאולם שמחות (לא שמחות מזדמנות).
בנוסף, ידוע לנו על כוונה לקיים מקוה (לגברים) בבית הכנסת.
קיום אירועים ובנייית מקוה בלב שכונת מגורים ובצמוד לבניין מגורים מפריעים כנ"ל ממספר סיבות.
האם הלכתית אכן אסור להפעיל אולם אירועים בבית כנסת שנבנה בצמוד לבניין?
יש לציין כי בעלי בית הכנסת התחייבו בע"פ בפנינו ובפני העיריה כי לא יקיימו אירועים במבנה אך לפועל התירו את התחייבותם ומקיימים אירועים תמידים כסדרם באוחם לכל דבר.
תשובה:
שלום רב,
אני מתנצל על האיחור במתן התשובה
באופן עקרוני ניתן להתנגד לקיומו של אולם אירועים וניתן למנוע אותו בדין תורה. כל שכן כאשר כאשר גבאי בית הכנסת התחייבו על כך.
באשר למקווה לא נראה שיש אפשרות למנוע אותו בדין תורה. בדרך כלל הפעלת מקווה אינו גורם לשכנים בבניינים סמוכים נזק משמעותי.
מקורות:
בשו"ע חו"מ סי' קנו סעיף ב נחלקו המחבר והרמ"א אם ניתן לעכב שלא להפעיל עסק הגורם לרעש. לכל הדעות חולים יכולים לעכב בטענת רעש, וממילא על רעש משמעותי ניתן לומר שהכל חולים לגבי רעש זה ובפרט ילדים קטנים. גם הטענה של מקומות חניה היא טענה נכונה, משום שחניה במקום שאינו מיועד לחניה ומפריעה לאחרים היא גזל הרבים וממילא הפעלת אולם אירועים הרי זה כגורם שיבואו גנבים, עיין רמ"א חו"מ סוף סי' קנה.
בנוסף לכך, אם גבאי בית כנסת הבטיחו בעל פה הבטחה מסוימת הרי הם חייבים לקיים את הבטחתם. וכמו שנפסק בשו"ע חו"מ סי' קסג סעיף ו "וכל דברי הקהל אינן צריכין קנין", והטעם הוא שבאמירה של קהל יש יותר סמיכות דעת ואין צורך בקנין, ומקורו הוא בשו"ת הרא"ש כלל ו סימן יט "ועל שהוספת לשאול אם יוכלו לחזור בהם; מנהג פשוט הוא, מה שטובי הקהל מסכימים לעשות, שריר וקיים הוא בלא קנין". ובשו"ע סי' רד סעיף ט "אם רבים אמרו לאדם אחד ליתן לו מתנה, אינם יכולים לחזור בהם, אפילו אם היא מתנה מרובה". וכתב הגר"א שם ס"ק יא שהוא מצד הדין שמבואר בסי' קסג.
