שלום רב.
א. אנו משפחה חרדית נורמטיבית. אחד מבנינו יושב בכלא. יש לנו בנים ובנות צעירים שהגיעו לשידוכים.
באיזה שלב מוסרים מידע אודות האח האסיר? האם לספר לשדכן מראש, כאשר נותנים את פרטי המשפחה הראשוניים?
האם לספר בפגישות בין הצעירים המשודכים? האם בפגישה בין ההורים?
ב. לאחד מילדינו ישנה מחלה כרונית. זה לא מפריע בחיים היומיומיים,וזה לא פוגע בשום תפקוד. גם כאן עולה השאלה מתי ואיך לדבר על הנושא בעת השידוכים.
בכבוד ובתודה
תשובה:
שלום וברכה
ראשית, השתתפותי בצערכם.
באופן עקרוני לגבי התהייה מה צריך לומר, ומתי, ומה ניתן להסתיר.
יש להבחין בין סוגי הדברים:
1. דבר שעלול להוות סיבה אמיתית ל"פגם" כביכול ב"עיסקה" בוודאי שהוא חייב להיות מוצב באיזשהו שלב.
2. ישנם דברים שאינן מהווים -על דרך ההשאלה- "פגם במוצר,אך הם עלולים להוות סיבה ל"חוסר חשק", שאותו אין צורך בכלל להגיד.
אך יש לקחת בחשבון, שלעתים ה"חוסר חשק" הוא ברמה של תחושת "עבדו עלי" ו"נפלתי", מה שגורם להרעלה של היחסים ולפעמים לחוסר אמון, כי "לך תדע מה עוד לא סיפרו…"
מובן, שבכגון אלו, נבחין בין דברים שיכולים להיתפס שלא נאמרו "בתום לב", כמו שלא רצים לספר על מחלות סוכר ולב אצל הסבתא (אפילו שזה באמת תורשתי), לבין דברים שנתפסים כ"חוסר כינות" ו"חוסר תום לב".
עם זאת ברור שגם ב"פגם" של ממש, כמו מועמד לשידוך הסובל מנטייה לדיכאון למשל, לא נדרש ולא ראוי לספר לשדכן, ולהעמיד את זה על המסך, וזה מ2 סיבות, ה1. שאיננו מצווים להזיק לעצמנו ולגרום חוסר חשק גם למי שלא יהיה לו אכפת מהותית ה"חיסרון" עצמו, ו2. גם שידוך "מתאים" שיש לו חיסרון שווה ערך, לא יהיה מעוניין לגשת למי שכולם יודעים על חסרונו, כי הוא מסכים לחיסרון,אך אינו מסכים לחיסרון פחיתות הכבוד, ולהיות בפי הבריות. כך שיידוע השדכן גורם לנזק מיותר.
נקודה נוספת: ישנם דברים שעניינם בין בני הזוג, כמו יידוע על היסטוריה של ירידה רוחנית שחלפה לה, ויש שעניינם בין ההורים, כמו אח בבית סוהר, שאינו משליך על חינם של המועמדים, ורק נועדו להסיר לזות שפתיים איך הסתירו.. ולכן ייאמרו בין ההורים.
לאור האמור, דומני שהדרך הישרה לא להזכיר כלל מחלת הילד שאינה תורשתית, ובפרט שאינה משליכה על תפקוד הבית .
על נושא הילד שבבית הסוהר, אינני יודע על מה, אך אין הדבר מהווה פגם למשפחה, ורק "לא נעים", ולכן אין "חובה" לספר על כך, ורק כדי למנוע אי נעימויות בהמשך, נראה שנכון לדאוג שידעו מכך ההורים -בשלב מתקדם- מבלי לעשות מזה דרמה,
כשלפעמים הדרך הכי פחות דרמטית היא לנהל שיחה על ילדי המשפחות, ובתוך הדברים להזכיר ממקום בוטח ולא מתנצל ומפוחד, את עובדת המאסר ועילתו, בספורטיביות, כשמשרים תחושה של "איננו מחביאים" אך אי"צ להרחיב בעניין. (נשים לב שה"בעיה" שאתם מציגים היא ה"בית סוהר" ולא העבירה שבגינה הושב שם, ללמדך, שהעניין הוא אי הנעימות שבדבר ההווה, שאילו כבר היה משתחרר לא היינו מגיעים כלל לשאלה, ונהיה מודעים לכך שהחיכוך עם "בית סוהר" יוצר גם אצל השומע אסוסיאציה של שכבה סוציואקונומית ירודה, ולכן נבטא מצד אחד את ה"זרות" שלנו עם הדבר, יחד עם הבעת חוזק וחסינות משפחתית, דווקא ע"י ביטויי תמיכה וליווי בילד, ובכך נעביר את התחושה שאנו נורמטיביים .
בהצלחה
הרב אלעזר וולך
יועץ נישואין ומדריך חתנים
0548418686
