2 שאלות לכבוד הרב:
1. לימוד תורה הוא לימוד חכמה אלוקית!!!
מה ההבדל בתפיסה הפילוסופית/אמונית/חכמתית בין לימוד תורה כגון:תנ"ך,גמרא,מדרשים,הלכות,מוסר,אמונה לבין לימודי מדעים מדוייקים כגון: מתמטיקה, פיסיקה, מדעי המחשב, אלקרוניקה, חשמל וכו'?
הרי גם למדען שלומד מחשבים יש "סיפוק" מסוים כאשר הוא מגיע לתוצאות או לגילויים מפתיעים בתופעות שטבע הבורא בטבע.
מה ההבדל בין שני הגישות הללו?
2. אברהם אבינו- ידוע הסיפור שאברהם אבינו גילה את הבורא כאשר הוא היה בן 3.
כאשר הוא יצא מהמערה, מה גרם לו להגיע למסקנה שיש בורא לעולם?
כלומר למה הוא פשוט לא קיבל את העולם כמו שהוא בלי לשאול שאלות יותר מדי? זאת אומרת האם ידיעת הבורא זה משהוא שהבורא הטביע בתוך הרגשות שלנו?
הרי הקב"ה התגלה אליו רק אחרי שהוא דרש ושאל מי ברא אלה. אבל לפני שהקב"ה התגלה אליו הוא לא ידע כלום. אז מדוע דווקא הוא הגיע למסקנה שיש בורא לעולם? הרי גם בזמן שלו כל העולם היה עובד אלילים. אז זה שאיפה שהוא מנח עד אברהם נעלם האמונה באל אחד כי הרי נח הכיר את הבורא. ואם בתקופה של אברהם הבורא לא היה מוכר לאף אחד והבורא לא התגלה לאף אחד איך משהו היה אמור להסיק שהוא קיים?
אשמח לקבל תשובות ארוכות ומפורטות תודה רבה רבה
תשובה:
שלום רב.
1. הסיפוק שיש לאדם מלימוד תורה, הוא בונוס. תוצאה חיובית ומועילה. הוא איננו המטרה העיקרית של הלימוד. מטרת לימוד תורה היא לדעת, להבין ולהרגיש את דבר ה'. את מה שהקב"ה אומר לנו. מה הוא רוצה שנעשה, איך הוא רוצה שנחיה, ומה הוא מרגיש וחושב על עולמנו. זוהי החוויה המרכזית בלימוד תורה, שכמובן אינה שייכת לשום חכמה אחרת.
מטרת התורה היא לחנך אותנו, לעצב את אישיותנו. לימוד שאיננו מכוון לזה, הוא בבחינת המאור שבה מחזירו למוטב, אבל איננו לימוד תורה במובן המלא.
הדבר דומה למכתב שאדם מקבל מהוריו או מאשתו, האם הוא נהנה מהכשרון ומהיופי הספרותי? גם. אבל זה לא הנושא העיקרי.
2. האמונה היא וודאי הדבר הטבעי ביותר לאדם. אבל פעמים רבות מכסה בוץ את הנפש הטבעית, והאמונה נשכחת או מתרופפת. אברהם היה אדם ישר, והוא הקשיב למה שליבו וכליותיו אמרו, וכך הגיע לאמונה. אצטט כאן פסוק ומאמר חז"ל 'האלוקים עשה את האדם ישר, והמה בקשו חשבונות רבים'. אברהם אבינו מעצמו למד תורה, נעשו לו שתי כליותיו כשני רבנים ומהם למד תורה.
הכוונה באזכור הכליות ולא הלב, למשל, היא כדי שנדע שהטבע הכי טבעי הוא גם מעיד על האמת, לא רק השכל או רוח האדם. כביכול, הגוף בעצמו קדוש.
