האם אמירת הריני מוחל וסולח בכל לילה אינה סותרת את כל נושא שכר ועונש? איך אפשר לסלוח??!
תודה רבה.
תשובה:
שלום רב.
נראה כי הצל"ח (רבי יחזקאל לנדא) עמד על שאלה זו בדרשותיו דרוש כד לשבת תשובה שכתב שם זה לשונו:
"והנה כל ישראל רגילין לומר טרם ישכבו הריני מוחל וסולח לכל מי שהכעיס והקניט אותי בין בגופי בין בממונך והנה ודאי קשה על לשון זה שא"כ כל אחד יגזול את חבירו וכשיתבענו בדין יאמר כבר מחלת אתמול טרם ששכבת על מטתך אלא ודאי שמחילה זו רק למי שאין לו לשלם או שכבר מת ולא נשאר אחריו לשלם או שיורשיו אינם יודעים שישלמו והנה דין זה הוא לעתיד"
מבואר בדבריו שאין כוונת המחילה לכל אדם שפגע וגנב וכדו', כי אם למי שאינו יכול לבקש מחילה או לשלם, ואין זה דווקא לענין הממונות אלא גם לענין המחילה על פגיעות וכדומה אין כוונת המוחל למחול למי שיכול לבקש מחילה ואינו רוצה לעשות זאת, אלא למי שלא שם לב שפגע או שאינו יכול כבר לבקש וכדו' כדי לא לעכב בעדו לעשות תשובה על מעשיו.
בהצלחה רבה.
מה שכתבתם ש"אין זה דווקא לענין הממונות אלא גם לענין המחילה על פגיעות וכדומה אין כוונת המוחל למחול למי שיכול לבקש מחילה ואינו רוצה לעשות זאת" – לכאורה מחודש. ואינו מבואר בדברי הצל"ח. שהוא כתב רק לענין ממון (עכ"פ בקטע שהבאתם). ויש מקום גדול לחלק, שבכל הענינים של פגיעה וכדומה, אין לנעלב שום תועלת מכך שהמעליב יענש, ולכן למה לא ימחל לו. מה שאין כן בענייני הממונות, שבמחילה למזיק, או כאילו נותן לו מתנה, וזה ודאי שאינו חייב אף ממידת החסידות. וזכור לי, כן משמע גם בנוסח של 'תפילה זכה', שמוחלים על כל דבר חוץ ממה שרצונו לתבוע בדין. ומשמע שעל העלבונות מוחלים בכל אופן ללא שום חילוק. ונראה שכן משמע גם בלשון הגמרא שהבאתם 'שרי ליה "לכל" מאן דצערן'.
ולעיקר השאלה, האם זה לא סותר את הענין של שכר ועונש:
א. לכאורה גם לאחר המחילה של הנפגע, אם הפוגע לא עשה תשובה, מסברא עדיין הוא יענש, מאחר שבכל חטא שבין אדם לחברו יש גם חלק של בין אדם למקום, ואת זה הוא עדיין לא תיקן.
ב. אנחנו לא צריכים לדאוג שיהודי אחר יענש מן השמים [אלא אך ורק בדברים המסורים לבית דין ובאופן שקבעה התורה]. ואדרבה, הרוצה שחברו יענש, אין זה אלא מתוך רגשי הנקמה הפסולה, ולעתים אף מעורבת בזה אכזריות. כי כאמור לעיל, איזו תועלת והנאה יש לך מכך שחברך ייענש?
השאר תגובה