שלום לכבוד הרב.
בספר החינוך מצוה קסט.
מצוות ענין טמאת מצורע ,קטע שלישי באמצע ד"ה "וכל ענין הסגרין אלו…"
מדבר המחבר מעניין השגחת השם יתברך על העולם ומביא שיש כמה כיתות.
ואומר "שיש מהן כיתות יחשובו,כי השגחת השם ברוך הוא על כל ענייני העולם,בין בעלי חיים או כל שאר דברים.כלומר שלא יתנועע דבר אחד קטן בעולם הזה רק בחפצו ברוך הוא ובגזרתו,עד שיחשבו,כי בנפול עלה אחד מן האילן-הוא גזר עליו שיפול,ואי אפשר שיתאחר או יקדם זמן נפילתה אפילו רגע.וזה דעת רחוק הרבה מן השכל.
1. מה הפשט "וזה דעת רחוק הרבה מן השכל".
2.האם לא כך ראוי להאמין.
תודה וכל טוב.
תשובה:
שלום רב.
דברי החינוך אמורים על ההשגחה הפרטית הקיימת בבני האדם, שהקב"ה קובע על כל מעשה ומעשה שעושים, אך בשאר הבריאות הקב"ה טבע בבריאה את טבעם ואת כלליהם, והם ממשיכים להתנהל לפי הקביעה והכללים שקבע בהם הקב"ה בתחילה.
הטעם בהנהגה זו היא מפני שכל הבריות שאינם בעלי שכל ובחירה אינם התכלית של הבריאה וכל מטרת מציאותם ותפקידם הוא רק לשמש לצרכי האדם כדי שיוכל למלא את תפקידו בעבודת ה' ולכן האדם הבוחר מושגח ונידון במשפט על כל פרט ואילו אצל בעלי החיים לא שייך השגחה ומשפט על מעשיהם אלא ההשגחה עליהם היא לקיום המין בכללו וכל פרטי בעלי החיים מתנהגים לפי הכללים שקבע הקב"ה בבריאה הנקראים טבע. אך בודאי שהטבע אינו פועל באופן עצמאי הרי הטבע בגמטריא 'אלוהים' שפירושו הוא בעל הכוחות כולם כי הוא ית' לבדו המניע את הטבע אולם הוא פועל בטבע לפי הכללים-החוקים שהציב הטובים ומתאימים לקיום כל מין ומין.
בהצלחה רבה.
מקורות:
שפתי חיים אמונה והשגחה מאמר ד'.
יש לציין שגם הרמב"ם במורה נבוכים (חלק ג' פי"ז) כותב כדברי החינוך וזה לשונו:
שאני אאמין שההשגחה האלוקית אמנם היא בזה העולם התחתון, ר"ל מתחת גלגל הירח, באישי מין האדם לבד, וזה המין לבדו הוא אשר כל עניני אישיו ומה שישיגם מטוב או רע נמשך אחר הדין, כמו שאמר כי כל דרכיו משפט, אבל שאר בעלי חיים וכל שכן הצמחים וזולתם, דעתי בהן דעת אריסט"ו, לא אאמין כלל שזה העלה נפל בהשגחה בו, ולא שזה העכביש טרף זה הזבוב בגזרה מאת השם ורצונו האישי עתה, ולא זה הרוק אשר רקק אותו ראובן התנועע עד שנפל על זה היתוש במקום מיוחד והרגו בגזרת השם, ולא שזה הדג שחטף ובלע זאת התולעת מעל פני המים ברצון אלקי אישי, אבל אלו כלם אצלי במקרה גמור וכו'.
אך בהמשך כותב הרמב"ם שאין זה סותר את ההשגחה הכללית שיש על הטבע, וזה לשונו:
ולא תחשוב שזה הדעת יסתור אותו, אומרו נותן לבהמה לחמה וגו', ואמרו הכפירים שואגים לטרף ולבקש וגו', ואמרו פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון, ומאמר החכמים יושב וזן מקרני ראמים עד ביצי כנים, והרבה כמו אלו המאמרים הנכתבים הנמצאים, ואין בהם דבר סותר דעתי זה, כי אלו כולם השגחה מינית לא אישית, וכאלו הוא מספר פעולותיו בהכינו לכל מין מזונו ההכרחי וחמר עמידתו.
וכדעה זו כותב גם הרמב"ן על התורה בראשית יח,יט, וכן הרמ"ק בספרו שיעור קומה ערך נד והוסיף שבשעה שזה נוגע לאדם זה השגחה פרטית.
אמנם הגר"א בביאורו לספר הזוהר שלח קנז,ב כותב שגם הקורה לבעלי החיים נגזר על ידי השגחת הקב"ה, וכך הוא כותב גם בפירושו לסיפרא דצניעותא פרק ה'.
