קריאת הפטרה מנביא הנדפס
הנה אף שבמקומות בני התורה התפשטה ההנהגה לקרוא ההפטרה בנביא על קלף כשר, מ"מ איתרע לרבים הנופשים אשר אינם מתפללים במקומותיהם לקרוא ההפטרה בלא ספר נביא על קלף כשר, והעיד מרן הגראי"ל שטינמן שליט"א בשם מרן החזו"א זצ"ל שאין עניין להפטיר בנביא הנדפס בתוך נ"ך שלם יותר מהפטרה הנדפסת בחומש. [וראה משנה ברורה סי' ס' סק"א וחזו"א או"ח סי' ס' ס"ק י"א].
בענין הזזת דבר מוקצה ע"י דבר היתר
יל"ע בנופשים בשבת קודש בבית לא להם ויש במקום האירוח דבר מוקצה המפריע להם, האם מותר לזרוק דבר היתר כדי להזיז מוקצה, דאפשר דדמי למש"כ השו"ע והרמ"א בסי' ש"ח דמותר לטלטל דבר מוקצה ע"י ניפוח, דלא הוי טלטול אלא כלאחר יד ולא מיקרי טלטול, וא"כ ה"ה הכא אפשר דשרי לכ"ע, אולם יש לחלק, דדווקא בניפוח שרי משום דלא הווה מעשה בידיים, אבל בזורק דבר היתר על המוקצה כיון דהוי מעשה בידיים אפשר דאסור. ולכאורה יש לפשוט ספק זה, מלשון תוס' בשבת דף ל"ט-א' דהתם תנן אין טומנין ביצה בחול, ואמר רבה טעמא משום גזירה שמא יטמין ברמץ, רב יוסף אמר מפני שמזיז עפר ממקומו מאי בינייהו איכא בינייהו עפר תיחוח, ותוס' (שם ד"ה מפני) פירשו בשם ר"ת, שמזיז עפר שהוא מוקצה ממקומו כשתוחב הביצה בתוך העפר, וסבר רב יוסף דטלטול מן הצד שמיה טלטול, ואיכא בינייהו עפר תיחוח היינו שהוא תיחוח כל כך "כשמניח" הביצה מידו ליפול נטמנת מעצמה בתוך העפר, ואינו מזיז עפר ממקומו בידיים, ע"כ, ומלשון התוס' "כשמניח" הביצה מידו ליפול וכו' מדויק, שרק להניח הביצה מידו ליפול בלא כוח מותר, אבל לזרוק דבר היתר כדי להזיז המוקצה אסור. אולם צ"ע דבב"ק שלהי פ"ב דף כ"ו-ב' אמר רבה, הייתה אבן מונחת לו בחיקו ולא הכיר בה ועמד ונפלה וכו' לעניין שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה ופטור, וחזינן דבלא דין דמלאכת מחשבת היה חייב אף שלא הכיר בה ונפלה מעצמה, ולא מחלקינן בין זרק בידיים להיכא דנפלה ממילא, וא"כ כיון דלעניין מוקצה חזינן דכשמניח הביצה מידו ליפול לא חשיב שמזיז מוקצה א"כ ה"ה כשזורק בידיים דבר היתר על מוקצה נמי יהיה מותר ולא חשיב למזיז מוקצה, וצ"ע מדברי התוס'.
ומרן הגראי"ל שטינמן שליט"א ביאר כוונת התוס' בע"א, דזה ודאי דליכא חילוק בין פותח ידו בנחת ונופלת הביצה, לבין זורק הביצה לתוך העפר, דבתרוויהו חשיב שמזיז מוקצה כיון דהוי כוחו, וכדחזינן גבי נזיקין בספ"ב דב"ק דאם הייתה אבן מונחת לו בחיקו וכו' לענין נזיקין חייב, [ואף דלהזיז מוקצה בניפוח לא חשיב מזיז מוקצה, היינו משום שבצורה כזו לא אסרו טלטול מוקצה, אלא אסרו רק להזיז בידיו, וא"כ להפיל ע"ז דבר היתר נמי חשיב שמזיז מוקצה כיון דהוי כוחו], וכוונת התוס' הוא, דבגווני שמניח הביצה ממש על העפר בנחת בלא שום הפלה ונטמנת הביצה בעפר מחמת כובד הביצה מצד עצמה, אזי לא חשיב מזיז מוקצה, דלא הווה מעשיו ולא חשיב כוחו עי"ז, אבל בגוונא שמפילו והביצה מצד עצמה אין בו כח להזיז את העפר (אם רק יניחהו ולא יפילו על העפר), ורק מחמת כובד הנפילה שנופל זז העפר, אז חשיב מעשה דידיה וכוחו, וחשיב מזיז מוקצה אף אם לא יזרוק אלא יפתח את ידו וממילא ייפול.
אלא דצ"ע, דלענין נזיקין חייב בבידקא דמיא שמזיק בכח ראשון, וחשיב מעשה דידיה, כדאיתא בסנהדרין דף ע"ז-ב', והתם הא לא הווה מחמת פעולתו, אלא מחמת כובד המים, דקודם לכן היה מחיצה המפסקת את המים מלפול, והוא פותח את המחיצה וממילא המים נופלים, והוי כמו שמניח ביצה על העפר ונטמנת מאליה דג"כ מסיר את הדבר המפסיק בינו לעפר דהיינו היד, ואם בנזיקין חייב ונחשב למעשה דידיה, א"כ ה"ה שבמוקצה יחשב למעשה דידי' ויחשב מזיז מוקצה.
ומרן הגראי"ל שטינמן שליט"א תירץ דשאני גדרי נזיקין מאיסור מוקצה, ומהא דבנזיקין חייב בבידקא דמיא בכוח ראשון, אינו ראיה דחשיב זה ג"כ כמזיז ומטלטל מוקצה האסור בשבת, דהרי טלטול מוקצה מן הצד לצורך דבר המותר מותר בשבת, ולא חשיב שמזיז מוקצה, ובנזיקין ודאי דחייב אף בכה"ג, וע"כ דאין גדריהם שווים (משיעורי הגרב"צ פלמן שליט"א. נו"נ ע"י בנו הרה"ג ר' ישראל מאיר פלמן שליט"א).
