כלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר, מגשי עוגות, צנצנות דבש מגוי
המג"א בסי' ש"ח סק"ט כתב, דכלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר מותר לטלטלו ולא חשיב כלי שמלאכתו לאיסור, [והוא מדברי השלטי הגבורים בשבת דף קכ"ד-ב' בסוגיא דמכבדות], וכ"פ המ"ב בסק"כ.
ובפמ"ג (שם בא"א סק"ט ובסי' רע"ט בא"א ס"ק י"ד) כתב, דהיכא דרוב מלאכתו לאיסור אזלינן בתר רוב מלאכתו ומיקרי כלי שמלאכתו לאיסור, והוכיח כן מדברי הרשב"א לעניין קדירה ומדוכה, דאע"פ שמשתמשים בהו גם להיתר דמניחים השום והתבשיל בתוכה, מ"מ כיון שרוב תשמישה לאיסור מיקרי כשל"א ואסור לטלטלה, מלבד מזמן שההיתר המיוחד לה בתוכה מטעם דהאוסרה היא המתירה, ובמ"ב סי' ש"ח סק"י ובסק"כ הביא דבריו. ובביה"ל שם ד"ה קרדום כו' פקפק ע"ז, וכתב דאין הדבר תלוי בתשמיש בפועל מה רגילים להשתמש בו יותר, דהא יש תשמישים המצויים יותר ויש שאין מצויים כל כך, אלא הדבר תלוי אם עיקר הכלי נעשה לתשמיש של איסור אלא שממילא משתמשים בו לפעמים אף להיתר כגון קדרה וכדו', דכה"ג חשיבא מלאכתו לאיסור, ולעניין זה יש ראיה מדברי הרשב"א דכיוון שעיקרה לתבשיל מיקרי מלאכתו לאיסור, אבל היכא דדרך הכלי להשתמש בה לשניהם ועיקרה עשויה לשניהם, אלא שבמציאות תשמיש האיסור מצוי יותר ומשתמשים בו טפי, זה מיקרי עשויה לאיסור ולהיתר ושרי, וסיים בצ"ע.
ובחזו"א סי' מ"ז ס"ק י"א כתב, קדרה בשבת כל זמן שהתבשיל בתוכה שרי לטלטלה אפילו מחמה לצל לצורך הקדרה שאינו לצורך התבשיל, ולאחר שנתרוקנה הוי ככלי שמלאכתו לאיסור, וכן הדין במחם סאמאווא"ר שלנו כל זמן שיש שם מים שרי, וריקן מחמה לצל אסור, עכ"ל. והנה סתם קדרות שלנו העשויות לבישול, רגילים העולם להשאיר המאכל בקדרה עד שעת האכילה ואינם מוציאים אותו מתוכה תכף אחר שנתבשל, ויש משאירים כמה שעות ואפילו יום או יומיים, ומה"ט יש שרצו להתיר בזמנינו סתם קדרות, לפי שעשוי אף להיתר וחשיב כלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר.
ומרן הגראי"ל שטינמן שליט"א אמר בזה דמ"מ הוי כשל"א ואסור לטלטלה ריקן, משום דעיקרה ודאי לבישול עשויה ולא לאחסון המאכל, ומה שמשאירים המאכל בתוכה הוא מפני שמתעצלים להניחו בכלים המיוחדין לאחסון וללכלך הכלים, (והראיה שתבשיל שנתבשל במק"א אין מאחסנים אותו שם), ולא נעשה משום זה עצם הקדרה כעשויה אף לשמור המאכל בתוכה. והכי דייקא נמי לישנא דהפמ"ג (בסי' ש"ח) והמ"ב (שם), שדנו בקדירה שמלאכתה לבישול ורק לפעמים משתמשין בה למים ולפירות, משמע דהא דהתבשיל נשאר בתוכה ודאי דלא נעשה משום זה מלאכתה להיתר, וע"ז לא דנו כלל.
ויש להסתפק בתבנית שאופים בה עוגות, דרגילים הכל להשאיר העוגה בתוכה ולהשתמש בה כשהיא בתוכה שחותכים מן העוגה מעט מעט כשרוצים לאכול, דבזה אפשר שהתבנית נחשבת עשויה לאפיה ולאחסון העוגה, כיון שמה שמשאיר את העוגה בתבנית הוא משום שזהו הכלי הראוי לשימוש העוגה (כיון שהוא שטוח), ולא הוי ככלי בישול אלא משמש ממש את העוגה בהיתר, ולא חשיב כשל"א, ואפילו כשנתרוקנה יהא מותר לטלטלה.
מיהו מרן הגראי"ל שטינמן שליט"א אמר דיש מקום להחמיר בזה, דיש לחלק דדווקא היכא שעושה בכלי פעולות חיוביות של היתר כגון שמכניס לתוכו פירות וירקות לאחסון, הוא דהוי מלאכתו להיתר היכא דהכלי מיועד גם לשימוש זה, אבל בתבנית שאינו רגיל להכניס בתוכה עוגות ממקום אחר כדי לשומרם, אלא שמשאיר את העוגה שנאפתה והוי רק פעולה בשוא"ת, זה לא נחשב שימוש בכלי, ואסור משום כשל"א. והביא כדמות ראיה לזה, ממש"כ הפוסקים [המהרי"ל דיסקין זצ"ל, והובא בשו"ת מהרי"ל קונטרס אחרון אות קל"ו] לעניין כלי עכו"ם דבעי טבילה, שאם קנה מעכו"ם כלי ובתוכו אוכל, כגון צנצנת עם דבש, אינו צריך להוציא האוכל ולטבול את הכלי, כי מה ששוהה הדבש בתוכו בשוא"ת לא חשיב שימוש, ורק אם יוציא האוכל מתוכו אסור להחזירו קודם טבילה, כי פעולת החזרה שהיא פעולה חיובית נחשבת שימוש ואסור, וא"כ ה"נ שהיית המאכל בשוא"ת לא חשיבא שימוש בכלי והוי כשל"א, עכ"ד.
