שאלה:
שלום,
יש מג"א בסימן קסז' שדברים שמלפת בהם עם הפת מצטרף לשיעור הפת.
לשאלתי בעניין קביעת סעודה על פת הבאה בכסנין שלרש"י צריך ד' ביצים ולרמב"ם ג' ביצים , האם אדם שאכל ג' ביצים מפת הבאה בכסנין ועוד שיעור כביצה מסלט ירקות ואכל אותם ביחד יוכל לברך ברכת המזון מטעם ספק ספיקא , שמא הלכה כרמב"ם מצד אחד ושמא הלכה כמגן אברהם מצד שני, ואם תאמר שאין עושים ספק ספיקא בברכות, כבר ראינו מספר פעמים שהגר"ע יוסף פאר הדור היה עושה ספק ספיקא בברכות כשדעת מרן היא אחד הספקות . בנוסף ברכת המזון דאורייתא. תודה רבה
תשובה:
שלום וברכה
למעשה המנהג גם באופן זה שלא לברך ברכת המזון, ראה שו"ת שבט הלוי ח"ז סי' כה, אף שודאי יש להקפיד מאוד שלא להכנס לספקות אלו! ולכן מכשול גדול הוא מה שמניחים בשמחות לחמניות מזונות [אף לולי הפקפוק אודות ברכתן…], שעל ידי כך בנקל נכנסים כל המוזמנים לחשש זה.
ומה שכתבת שיש ספק ספיקא, מלבד מה שאנו נמנעים מקביעת הלכה על פי צירוף ספקות, כאן יש לומר גם הרבה צדדים להיפך, וכגון ששיעור חזון איש הוא הרבה יותר מ200 גרם, כמעט כפול, ושלדעת הגר"א גם בד' ביצים אין ברכת המזון, והשיעור הוא מה שרגילים לאכול בארוחה שלמה, ועוד ועוד…
בס"ד
מ"ש בסוף דבריכם, שמלבד כל זאת יש הרבה צדדים להיפך, שיעור חזון איש,ושיטת הגר"א כו'
נ.ב. אבל אם תמיד מברכים ולא חוששים לדעתו אלו, ה"ז ראיה שאין שיטות אלו יוצרות אצלנו ספק
אבל שיטת המ"א ושיטת הרמב"ם אינן דחויות לדידן רק חוששים לחולקים
והעיקר לכאורה מטעם ראשון שכתבתם
המסקנה שלי היא אחרת, שכל השימוש המופרז בנושא שנקרא ספק ספיקא שגוי לגמרי, ובעצם כמעט מייתר את כל הנושא של פסיקת הלכה. אני לא מכיר שום נושא שאי אפשר לומר בו או ספק ספיקא או ספיקא דרבנן לקולא… ובהכרח זו לא הדרך, יש פסיקה בכל נושא, ומה שנהגו להכריע כמותו, שוב אינו נחשב ספק.
בשו"ע או"ח סימן ד, סעיף יג, מבואר שאם לא ישן כל הלילה, אינו מברך על נט"י שחרית. וכתב במפורש רעק"א שם, שאם עשה צרכיו מברך. שמאחר ולרא"ש אחר שעשה צרכיו ודאי מברך, אם כן ספק שמא הלכה כהרא"ש, ואם תרצה לומר כרשב"א, שמא גם לרשב"א מברכים, ולכן יש לברך. וכ"כ במשנה ברורה ל, שהסכמת האחרונים, וכתב שכך נכון לנהוג לכתחילה לאחר ליל שבועות. וזה לברכה דרבנן, ועוד שהברכה לא מעכבת המצוה.כאן הברכה דאורייתא ועוד שהברכה היא המצוה עצמה.
אני מבין שישנם מצבים שבהם אי אפשר לעשות ספק ספיקא וצריך לבחון היטב ע"י מורה הוראה בקיא בגלל זה פניתי למרכז ההוראה , אמנם מצטייר מהרב שספק ספיקא הוא כלל שהשימוש בו באופן מופרז הוא שגוי כיוון שתמיד ניתן לומר שיש חולקים ? אז מה הגבול בעצם ? אם זה תואם את כללי הפסיקה מה הבעיה ?
הדוגמא שהבאת היא נהדרת, ואביא את הדוגמא הידועה יותר: מחד גיסא מבואר במשנה ברורה בביאור הלכה סי' ז שלא אומרים ספק ספיקא בברכות, כיון שספק ברכות להקל, וכ"כ בסי' רטו. מאידך, ידוע שבספירת העומר, אדם שלא ספר יום אחד, אינו ממשיך לספור בברכה, אבל אם הוא מסופק אם ספר, כיון שהוא ספק ספיקא, יכול להמשיך ולספור בברכה, והרי זו סתירה של ממש! והתשובה המקובלת בזה, והיא יסוד גדול מאוד בענין זה! שבספירת העומר העיקר להלכה הוא בעצם שכל יום הוא מצוה בפני עצמה, וגם מי שלא ספר יום אחד, מעיקר הדין אמור היה להמשיך ולספור בברכה, אלא שמשום חשש ברכה לבטלה החמירו לחוש לדעת החולקים, אבל במקום שמצטרף ספק נוסף, לא חששו לדעת החולקים. זה משנה את התמונה לגמרי! אם נדבר בשפה היותר מודרנית, לא מדובר כאן בספק בספיקא אלא ב"צירוף", וכאן הטעות העצומה לפי דעתי שהשתרשה בדור האחרון! אם כל מחלוקת האחרונים תחשב לנו ספק, ובכל ענין דרבנן נלך לקולא, כל הפסיקה התורנית חסרת טעם ואין בה צורך חלילה! ולכן, כאשר נהגו לפסוק כפוסק מסויים זה לא נחשב ספק!, וגם במקומות שאכן יש ממש ספקות אמיתיים, בהל' ברכות לא מברכים אפילו במקום שיש ספק ספיקא, ורק כאשר הדין כנ"ל מצרפים עוד ספק כדי לברך.
הנושא הזה כואב עד למאוד ולא שלפתי אותו עכשיו מהמותן, יש היום הרבה מאוד אנשים שטועים בזה, ואף שהם בעלי ידע רב, הם בבחינת אדם שלא הגיע להוראה ומורה.
לפי השקפה זו, ניתן לסגור את כל תשובות האחרונים ופלפוליהם, מספיק שנדע שיש בדבר פלוני מחלוקת והנושא הוא מדרבנן כדי שנקל בו… ספק דרבנן לקולא…
תודה רבה, אז למעשה אין לסמוך על ספק ספיקא אלא רק במקום שגדולי האחרונים הכריעו לברך, אבל מעצמנו אין לנו לדון ולהורות כן, הבנתי נכון?
אינני אומר שלא ניתן לעשות זאת, אבל רק באופן שעיקר הדין כשיטה מסויימת, כמו בדוגמאות שהצגנו, ולכן קשה מאוד להכריע בזה לבד. ובכל גדולי הדורות ראינו שטרחו ויגעו בעומקה של סוגיא כדי להכריע את הספק שלהם, ולא חיפשו עוד איזה ספק כדי "לפתור" את הענין בצורה מתימטית… זו דרך לא נכונה.
בהצלחה רבה מאוד.
השאר תגובה